הרהורים על צילומי אגן ושיקולים גידוליים
לפני שנתחיל אני רוצה לפתוח בשתי הערות: האחת, דעתי האישית היא שצילומי אגן הם כלי חשוב להכרת מצבו של הכלב הבודד ולהבנת המגמות בגידול ברמת הגזע, אך הם לא הוכיחו את עצמם במהלך חמישים השנים האחרונות ככלי לשיפור מצבם הבריאותי של הכלבים. דור מצולם הולך ובא, ושיעור הכלבים הנגועים בהיפ-דיספלזיה אינו יורד בשום מקום בעולם. גם במקומות שבהם היתה השפעה חיובית לסלקציה מסוג זה היא לא החזיקה מעמד לאורך שנים. כשאתם קוראים את הרשומה אל תחשבו לרגע שאני חסיד גדול של שימוש בצילומי אגן להגבלת השימוש בכלבים לגידול. אחרי הכל, אנחנו מגדלים כלבים ולא אגנים. השניה, הרשומה הזו נועדה בעיקר לפתח דיון. הרגישו בנוח לכתוב את דעתכם - כל דעה לגיטימית אם היא נכתבת בשפה מכבדת ומכובדת. ומכאן, לעניין: ההחלטה באיזה כלב זכר כדאי להשתמש לגידול הדור הבא אינה קלה אף פעם. בחירת הכלב היא אמנות, ודורשת עין טובה, ידע מקיף והרבה נסיון. היא גם דורשת הבנה בתקנונים ויכולת תמרון גדולה סביב סעיפיהם. הנה מקרה לדוגמא: כלב זכר, מרשים ויפה, עם צילום אגן בתוצאה D , התוצאה כמעט הגרועה ביותר. בנוהל הגידול המשלים של החוג הרלוונט...