על כלבים וכלבנות - הבלוג של אריק שורץ

תחשבו רגע: כשעושים חור ברשת דייגים, יש בה פחות חורים ממה שהיו קודם. בנוהל הגידול של ההתאחדות הישראלית לכלבנות זה בדיוק להפך: כשמנסים לסתום חור בנוהל, מגלים שיש בו יותר חורים ממה שהיו קודם. זו לא אשמתו של איש. כלומר, לא אשמתו של איש אחד. זו אשמת כולנו: משנות השבעים ועד היום הוטלא תקנון הגידול שוב ושוב, שינה את פרצופו ואת שמו, נוספו לו הוראות ונעלמו ממנו אחרות, והכל טלאי על טלאי. אפשר היה להבין זאת אם היה מאחורי המסמך איזה הגיון כלבני. לעניות דעתי, וכמו תמיד - לא חייבים להסכים, ההיגיון שעמד לנגד עיניהם של הכלבנים לפני חמישים שנה ויותר כבר אינו מחזיק מים. לא קיים. אין סיבה שנוהל הגידול ימשיך להתקיים, הוא אינו מביא לכלבנות שום תועלת.  כשהייתי ילד, בגבעתיים של פעם, היתה באחד הבתים הקטנים בריכת בטון קטנה שבעל הבית גידל בה דגים קטנים: דגי גופי. אלא שהוא לא רצה "סתם" גופים צבעוניים ויפים, הוא רצה אותם שחורים לגמרי. כנראה מן קטע פולני שכזה. בכל הזדמנות היה יוצא לבריכה ומוציא מהמים את הדגים הצבעוניים, נותן אותם מאכל לחתול ומשאיר רק את השחורים. בסוף היו כל הדגים בבריכה שחורים. זו שיטה ...