על כלבים וכלבנות - הבלוג של אריק שורץ

למרבה המזל, כבר אין כמעט ויכוח בציבור הישראלי על ה"צורך" לחתוך זנבות ואזניים של כלבים לצרכי נוי. עד תחילת שנות האלפיים היה נהוג בישראל, כמו בשאר העולם, לקצוץ זנבות ולחתוך אזניים לכלבים משיקולים אסתטיים בלבד מבלי שהיה לדבר שום צורך רפואי. באותה השנה הצליחה כנסת ישראל לחוקק את התיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), שקובע כך:  "לא יבצע אדם בבעל חיים חיתוך ברקמה חיה, קעקוע או צביעה באמצעי הפוגע ברקמה חיה או החודר לתוכה, והכל למטרות נוי." בהסבר להצעת החוק כתב אז חבר הכנסת זבולון אורלב כי ההצעה נועדה כדי לשים קץ לפגיעה מיותרת ולסבל שנגרם לבעלי החיים. הוא ביקש והכנסת אכן החליטה כי קיצוץ זנבות וחיתוך אוזניים, וכל חיתוך ברקמה חיה בבעל חיים למטרות נוי הוא בגדר התעללות. הנחת היסוד שבבסיס החוק היא שחיתוך רקמה חיה היא בכל מקרה פגיעה והתעללות, ועל מנת לבצע אותה למרות זאת צריכה להיות לכך סיבה רפואית, ועליה לתרום לשיפור רווחתו ובריאותו של הכלב.   (הערת ביניים: אני באמת לא מבין מדוע קעקוע או צביעה באמצעי הפוגע ברקמה חיה או החודר לתוכה נחשב לפגיעה והתעללות ב...

בואו נדבר על פעילות כלבנית. ההתאחדות הישראלית לכלבנות מורכבת מעשרים וכמה עמותות כלבניות, וכולן יחד עוסקות ב"פעילות כלבנית". כל מי שהיה (או עדיין) חבר באחת העמותות הללו יודע היטב מה משמעות המונח הזה, "פעילות כלבנית". תערוכות כלבים הן הבסיס, וכל חוג או מועדון מחוייב לערוך שתי תערוכות עצמאיות לפחות בכל שנה. פן נוסף שבו עוסקות העמותות הוא הפן החברתי: חלקן, לא כולן, עורכות מפגש חברתי אחד או אפילו שניים בשנה, קצת אוכל, איזו הרצאה נחמדה, פיקניק או פעילות שמתאימה לגזעים השונים כמו השתלמות בתספורות נכונות, שחיה בבריכה או אפילו מפגש גורים.     גם זו פעילות כלבנית - רכיבה משותפת לאורך נחל נעמן. בילבו ואני עומדים מאחורי כולם. הפן השלישי והמורגש ביותר, זה שמעסיק יותר מכל את ה"מגדלים" ואת בעלי התפקידים, הוא הפן ה"גידולי". לכל עמותה תקנוני גידול משלה, חלקם ארוכים וסבוכים וחלקם קצרים ופשוטים. כולם כפופים לתקנון הגידול של העמותה האם, ההתאחדות הישראלית לכלבנות. התקנונים הם אוסף אחד גדול של מגבלות ואיסורים, מבדקים מבחנים ופרוצדורות שעל בעל הכלבה ובע...

אחרי שפרסמתי רשומה נחמדה ועדינה על תערוכות כלבים "לימודיות", אעבור לכתוב קצת על הסוג השני של תערוכות הכלבים להן אני קורא "התערוכות התחרותיות". ותחילה – שתי הסתייגויות קלות. מה שתקראו כאן היא ביקורת. זו ביקורת אישית שנובעת מתפיסת העולם האישית שלי והיא אינה מחייבת איש ולא צריך להסכים איתה. אפשר להסכים עם כולה, עם חלקה, או בכלל לא. הכל בסדר. וחשוב לי להדגיש: למרות הביקורת אני חושב שתערוכות הכלבים מאוד חשובות לכולנו. הן חלק מהותי ועיקרי בכלבנות הגזעית והן נותנות הרבה מאוד כלים למגדלי הכלבים לקדם את הגזע שהם מטפחים ואוהבים. הן ארוע חברתי חשוב, הן מספקות מקום מפגש לבעלי עניין משותף, לאנשים שחולקים תחביב ותשוקה לכלבים גזעיים. הביקורת שלי אינה על עצם קיומן של תערוכות הכלבים אלא על מה שהן הפכו להיות, ועל מה שאנחנו הפכנו להיות כשאנחנו לוקחים בהן חלק. למרות כל מה שתקראו כאן דעו לכם שאני מאוד אוהב תערוכות כלבים – כצופה וכשופט. שנים רבות שאיני מציג בתערוכות את הכלבים הפרטיים שלי, מסיבות שונות, בעיקר כי איני רואה בזה צורך, ועדיין תערוכות כלבים ראויות הן ללא ספק אחת מצור...