"לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל..."

בואו נדבר על פעילות כלבנית.

ההתאחדות הישראלית לכלבנות מורכבת מעשרים וכמה עמותות כלבניות, וכולן יחד עוסקות ב"פעילות כלבנית". כל מי שהיה (או עדיין) חבר באחת העמותות הללו יודע היטב מה משמעות המונח הזה, "פעילות כלבנית". תערוכות כלבים הן הבסיס, וכל חוג או מועדון מחוייב לערוך שתי תערוכות עצמאיות לפחות בכל שנה. פן נוסף שבו עוסקות העמותות הוא הפן החברתי: חלקן, לא כולן, עורכות מפגש חברתי אחד או אפילו שניים בשנה, קצת אוכל, איזו הרצאה נחמדה, פיקניק או פעילות שמתאימה לגזעים השונים כמו השתלמות בתספורות נכונות, שחיה בבריכה או אפילו מפגש גורים.  

 

גם זו פעילות כלבנית - רכיבה משותפת לאורך נחל נעמן. בילבו ואני עומדים מאחורי כולם.

הפן השלישי והמורגש ביותר, זה שמעסיק יותר מכל את ה"מגדלים" ואת בעלי התפקידים, הוא הפן ה"גידולי". לכל עמותה תקנוני גידול משלה, חלקם ארוכים וסבוכים וחלקם קצרים ופשוטים. כולם כפופים לתקנון הגידול של העמותה האם, ההתאחדות הישראלית לכלבנות. התקנונים הם אוסף אחד גדול של מגבלות ואיסורים, מבדקים מבחנים ופרוצדורות שעל בעל הכלבה ובעל הכלב המעורבים בהרבעה ובהמלטה לעבור בהצלחה. ההצלחה תלויה לפעמים בכלב ובבעליו ולפעמים ברצונו של מישהו אחר, יהיה זה שופט, רכז גזע או בעל תפקיד כלשהו. יש שיגידו שהדבר הכרחי על מנת לוודא שיוולדו גורים טובים לפחות כמו הוריהם, ואם אפשר טובים יותר. דעתי האישית היא שמדובר במערכת שליטה ובקרה על אנשים שאין לה קשר גדול במיוחד לטיב הגורים הנולדים או לעתיד הגזע, אבל על כך ארחיב כנראה ברשומה אחרת. 

ברשומה הזו אני רוצה לעמוד דווקא על הפן החסר, למרבה הפליאה ובניגוד לכל הגיון בסיסי, בפעילותן של העמותות הכלבניות: קידום הכלבנות והכלבים.

מה לדעתכם היתה כוונת המשורר? כלומר, למה התכוונו המייסדים ומה בעצם אמורות העמותות הללו לעשות? התשובה הפשוטה לשאלה הזו נמצאת גלויה לעין כל בתקנוניהן. אז הלכתי לבדוק מה היא המטרה המוצהרת לשמה הוקמה עמותת האם, הבית של כל העמותות האחרות, ההתאחדות הישראלית לכלבנות. מה מטרותיה של העמותה הזו? הנה ציטוט מתוך תקנון העמותה:

ואלו מטרות ההי"ל:

לקדם גידול מכוון ורישום יוחסין של כלבים גזעיים, ובמיוחד את הגזע הכנעני, הגזע הישראלי המקורי, על פי תקני הגזע המוכרים על ידי ה- F.C.I

.

לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל ולאחזקת כלבים אחראית בפרט, ולקדם את הפעילות הכלבנית בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי המקצוע העוסקים בכלבנות, ובכלל זה מבחני עבודה לכלבים.

לפעול למניעת התעללות בבעלי חיים בכלל ובכלבים בפרט, על פי המעמד והסמכויות שניתנו להי"ל מכוח חוק צער בעלי חיים.

קידומו של גידול מכוון הוא נושא עצום. אני מרצה עליו באכסניות שונות מעת לעת ואני מתכוון לכתוב עליו לא מעט בעתיד, אבל לא היום. גם הגזע הכנעני וההתעלמות רבת השנים של הכלבנות הישראלית ממנו יקבלו התייחסות בנפרד. רישום אילן יוחסין של כלבים גזעיים הוא פשוט: ההתאחדות באמת מנהלת ספר גידול (סודי!) בו נרשמות כל ההמלטות של כלבים גזעיים בישראל. מדובר בסך הכל בכמות של בין אלף לאלפיים גורים בשנה מכל הגזעים גם יחד. (ההי"ל אמורה לדווח מידי שנה על מספר הגורים לארגון הגג העולמי, ה- FCI. בשנת 2011 נשלח הדיווח האחרון על כ- 2800 גורים. מאז גם ארגון הגג העולמי אינו יודע כמה גורים נולדים בישראל). על היחס המדאיג בין המספר הזה לבין מספר הכלבים הכולל שנולדים בשנה במדינת ישראל אפשר ללמוד מהנתונים שפרסם משרד החקלאות ב- סקר הכלבים לשנת 2016.

בזמן שבמרשם הכלבים של משרד החקלאות נרשמו בשנת 2016 כ-22 אלף גורים, ויש להניח שהמספר האמיתי גבוה הרבה יותר, נרשמו בספר הגידול (הסודי...) של ההתאחדות הישראלית לכלבנות כחמישה אחוז מהמספר הזה. כן, זה הכל. בקושי חמישה אחוזים מהכלבים שנולדו בישראל בשנת 2016 נרשמו בספר הגידול של ההתאחדות הישראלית לכלבנות ככלבים גזעיים.

לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שתשעים וחמישה אחוזים מבעלי הכלבים בישראל, אלו שכל אדם נורמלי יקרא להם "ציבור בעלי הכלבים בישראל", אינם מחזיקים כלב גזעי ואינם קשורים להתאחדות או לעמותות החברות בה. ולמה חשוב להבין מיהו ציבור בעלי הכלבים? או, טוב ששאלתם.

חשוב להבין מיהו ציבור בעלי הכלבים בגלל המטרה לשמה קמה וחיה ונושמת ההתאחדות הישראלית לכלבנות. או יותר נכון, המטרה לשמה היא אמורה לחיות ולנשום. זוכרים?

לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל ולאחזקת כלבים אחראית בפרט, ולקדם את הפעילות הכלבנית בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי המקצוע העוסקים בכלבנות, ובכלל זה מבחני עבודה לכלבים.

מה אפשר היה לעשות על מנת לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות?

למשל, אפשר היה להוציא כתב עת כלבני, מודפס או מקוון. אפשר היה לנהל ספריה כלבנית שתעמוד לרשות הציבור, ולהביא את דבר קיומה לציבור. אפשר היה לקיים מערכת הכשרה והשכלה שתהיה פתוחה לציבור הרחב, ולדאוג שהציבור הרחב ידע עליה ושתכניות הלימודים בה יעניינו אותו. אפשר היה להפיק חומרים כתובים, חוברות הדרכה, ספרות מקצועית, להוציא ניירות עמדה, אפשר היה לקדם את הספורט הכלבני על שלל ענפיו. אפשר היה לארגן פעילויות שתהיינה פתוחות בפני כל בעלי הכלבים ויעניינו אותם ואת כלביהם.

אני יכול לשבת ולכתוב רשימה אין סופית של דברים שאפשר היה לעשות ולא נעשים, אבל לא אעשה זאת כי זו בכלל לא הנקודה בעיני.

אליקו כהן ובגירה, כלב בלתי גזעי בעליל, בפעילות כלבנית הכי גזעית שיש. צילום - מאיר גור.

הנה, זו הנקודה החשובה:

על מנת שההתאחדות הישראלית לכלבנות תוכל לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל, עם דגש על המילה "בכלל", היא צריכה קודם כל להבין שבעלי הכלבים הלא גזעיים הם "הציבור הרחב", והפעילות הנוגעת לכלבים שלהם, הכלבים הלא גזעיים, היא ה"כלבנות בכלל". 

במשך עשרות בשנים ונכון גם להיום פועלת ההתאחדות הישראלית לכלבנות רק כ"התאחדות ישראלית לכלבנות גזעית". תשעים וחמישה אחוזים מציבור הכלבנים בישראל אינו קיים בעיניה, למעט באופן התייחסות אחד: כמו מיסיונרים שמגיעים לשבט נידח במעבה הג'ונגל מתוך התנשאות ומתוך מחשבה שהם נושאי הבשורה והאמת האחת והיחידה, והם מנסים לגרום לאנשי השבט לראות את האור האלוהי ולהתנצר, כך אנחנו מתייחסים לבעלי הכלבים המעורבים. בעינינו הם חבורת פרימיטיבים שלא מבינים מה טוב להם ומה נכון לעשות, ואולי אם נסביר להם יפה כמה האלוהים שלנו - הכלב הגזעי - חכם יותר, בריא יותר ויפה יותר, אם נשכנע אותם במתק שפתיים שאנחנו צודקים והם טועים, או אם ניתן להם מחזיק מפתחות נוצץ ימירו יום אחד את דתם ויקנו (מאתנו ובמחיר מלא, כמובן...) כלב גזעי משובח. 

אנחנו מתעלמים לא רק מהציבור, מתשעים וחמישה אחוזים מבעלי הכלבים בישראל. אנחנו מתעלמים גם מהפעילות המדהימה שעושים תשעים וחמישה אחוז מהכלבים בישראל בכל מקום ויום יום. ענפי הספורט השונים אינם מבחינים כלל בין כלב גזעי או מעורב, אלא רק בין כלב שמתאמן ומצליח לבין אחר שלא מתאמן ולא מצליח. הצבא, המשטרה, בית הספר לכלבי נחיה, שום גוף שמעסיק בשורותיו כלבים מקצוענים אינו בוחר אותם רק לפי תעודות היוחסין שלהם אלא בעיקר לפי תיפקודם. והחשובים מכל – מאות אלפי הכלבים המעורבים שמשמשים בני לוויה לבני אדם, בני משפחה אהובים, הולכים איתם לטייל ושוכנים בביתם ובלבבם. מכל אלה אנחנו מתעלמים באלגנטיות. כי למה לתת למציאות להפריע לנו, אם אפשר להמשיך לטעון שהכלבים המעורבים חולים במחלות גנטיות נוראיות, אינם מתפקדים, אינם יציבים נפשית ושאר שטויות ממין זה, או להתעלם מהם לגמרי?

עוד קצת פעילות של כלבים מכל הערבובים - רכבות כלבים.

"אה-הא, הוא נגד כלבנות גזעית ובעד כלבים מעורבים! הוא נגד ההתאחדות הישראלית לכלבנות!" אני שומע כמה ליצנים מהקהל כבר לוחשים בקול רם. ממש לא, אין טעות גדולה יותר מזו. אני אוהב את הכלבנות הגזעית ועוסק בה שלושים שנה, בהן מעל עשרים שנה כשופט בינלאומי. אני אוהב את ההתאחדות הישראלית לכלבנות (רק מאוד לא אוהב, בלשון המעטה, את האנשים ששולטים בה ובחבריה כיום ואת מה שעשו ממנה בשנים האחרונות). אבל אני חושב שהיא חוטאת ליעודה ולתפקידיה האמיתיים כמו שהתקנון שלה עצמה קובע, לא אני. הנה, תקראו פעם שלישית:

לקדם את המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל ולאחזקת כלבים אחראית בפרט, ולקדם את הפעילות הכלבנית בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי המקצוע העוסקים בכלבנות, ובכלל זה מבחני עבודה לכלבים.

כדי לא לשעמם אתכם יותר מידי לא נכנסתי לניתוח מטרות דומה לגבי העמותות החברות בהי"ל, למרות שאני מכיר את התקנונים ויודע שבכולם נמצאים אותו ההגיון ואותם הניסוחים. אבל פטור בלא כלום אי אפשר: הטרנד של השנים האחרונות בכל העמותות החברות בהי"ל הוא להגביל את החברות בהן רק ל"מי שיש לו כלב חי הרשום בספר הגידול הישראלי מגזעי החוג / המועדון". לא רק שרגלי הציבור כולו מודרות מהעמותות הללו (לא קשור לנושא בכלל: הדרת נשים, הדרת כלבים, הדרת בני אדם. הדרה היא מילה חשובה ואני אוהב אותה מאוד). לא רק בעלי כלבים מעורבים, אוהבי חתולים וסתם תלמידי תיכון אינם יכולים להתקבל למועדון היוקרתי של המיסיונרים בעלי האמת המוחלטת. גם מי שהחזיקו כלב גזעי עשרות שנים והחליטו מכל סיבה אישית שהיא שאינם רוצים להחזיק כלב נוסף – גם אלו צריכים להגיש בקשה מיוחדת, לקוות שבעלי השררה והדעה לא יעמדו בדרכם ויניחו להם להמשיך את החברות רבת השנים שלהם בעמותה הכלבנית שהיתה להם בית. ואם הציבור אינו רצוי ואינו יכול להתקבל כחבר בעמותות הכלבניות, מאליו מובן שלא יקח חלק בפעילות הכלבנית שלהן. 

גם צה"ל לא בודק בציציות את תעודת היוחסין של הכלבים העובדים: אילנה גוטמן באימון.

אני לא חושב ששיטת "קידום הכלבנות" הזו ("לא! אתה לא יכול להיות חבר! ולא את ולא אתה ולא את! רק אני ומי שאני אוהב נהיה חברים כאן, שמעתם? לכו!") תילמד באיזה קורס לקידום מודעות למשהו בעולם. קשה לי לראות איזשהו גוף, מקצועי או מסחרי, נוקט בטקטיקות כאלה לקידום פעילותו בקרב הציבור הרחב.

במקום להיות ארגון ראוי ובעל אמירה מקצועית וחברתית ויכולת לשנות מציאות, ארגון שיוביל את הכלבנות כולה למקום טוב יותר, ההתאחדות הישראלית לכלבנות מסתגרת בתוך עצמה מתוך יהירות ועצימת עיניים, זלזול והתעלמות ממטרותיה היא. ואני לא מתכוון רק להתאחדות של היום והאנשים הפועלים בה אלא להתאחדות הישראלית לכלבנות לדורותיה, כבר עשרים שנה לפחות.

אם היה לנו שכל היינו מחבקים את הכלבנות כולה ואת ציבור בעלי הכלבים כולו. לכל אחד יש מקום בעולם הכלבני, לגזעיים ולמעורבים. יש מי שאוהב כלב לבן עם נקודות שחורות ותעודת יוחסין ויש מי שאוהב כלב חום גדול שאיש אינו יודע מי היו הוריו. יש מי שרוצה להשתתף בתערוכת כלבים ויש מי שרוצה לצאת לרכוב עם הכלב שלו בארבע לפנות בוקר, כשעדיין אין מספיק אור ואי אפשר לדעת אם הכלב גזעי או לא. אם היה לנו שכל היינו נותנים לכולם יחס שווה, והיחס השווה הזה היה מקדם את הכלבנות והכלבים. הגזעיים והמעורבים כאחד. 

"העולם פשוט למדי בעיני המלכים הרואים את כל בני-האדם כנתינים הכפופים להם", אמר הנסיך הקטן בספרו של אנטואן דה סנט אקזופרי. הוא ידע וגם אנחנו יודעים שהמלכים אינם צודקים ושהעולם אינו פשוט. עולם הכלבנות בוודאי אינו חד ממדי וצר כמו שהמלכים של עולם הכלבנות הגזעית חושבים.

מה שאנחנו עושים כבר עשרות בשנים לא עובד. אני יודע שאנחנו אלופים בויכוח עם המציאות, אבל ראבאק, בואו נפסיק להסתכל על עצמנו במראה ונתחיל להסתכל על העולם כולו דרך החלון. אם לא משום סיבה אחרת, בגלל הסיבה האחת הזו: העולם הכלבני שבחוץ כל כך גדול ורחב ונפלא, ומגיע גם לנו להיות חלק ממנו באמת. 


לסיום, בקשה קטנה לי אליכם: אם קראתם ונהניתם, אנא אל תחששו לשתף את הבלוג עם החברים שלכם שיכולים להנות או ללמוד ממנו משהו, ובקבוצות הכלבניות שבהן אתם חברים בפייסבוק. לא יעשו לכם שום דבר רע אם תשתפו. ככל שהבלוג יגיע ליותר אנשים כך תהיה לו יותר השפעה, ואולי נצליח יחד לעשות איזה שינוי לטובה בעולם הכלבנות שלנו.

שנה טובה לכולם, אנשים וכלבים כאחד. שתהיה לכולנו שנת כלבנות פוריה שמחה ומוצלחת.