אנליזה של תערוכות כלבים - פרק ב'

אחרי שפרסמתי רשומה נחמדה ועדינה על תערוכות כלבים "לימודיות", אעבור לכתוב קצת על הסוג השני של תערוכות הכלבים להן אני קורא "התערוכות התחרותיות". ותחילה – שתי הסתייגויות קלות.

מה שתקראו כאן היא ביקורת. זו ביקורת אישית שנובעת מתפיסת העולם האישית שלי והיא אינה מחייבת איש ולא צריך להסכים איתה. אפשר להסכים עם כולה, עם חלקה, או בכלל לא. הכל בסדר. וחשוב לי להדגיש: למרות הביקורת אני חושב שתערוכות הכלבים מאוד חשובות לכולנו. הן חלק מהותי ועיקרי בכלבנות הגזעית והן נותנות הרבה מאוד כלים למגדלי הכלבים לקדם את הגזע שהם מטפחים ואוהבים. הן ארוע חברתי חשוב, הן מספקות מקום מפגש לבעלי עניין משותף, לאנשים שחולקים תחביב ותשוקה לכלבים גזעיים. הביקורת שלי אינה על עצם קיומן של תערוכות הכלבים אלא על מה שהן הפכו להיות, ועל מה שאנחנו הפכנו להיות כשאנחנו לוקחים בהן חלק. למרות כל מה שתקראו כאן דעו לכם שאני מאוד אוהב תערוכות כלבים – כצופה וכשופט. שנים רבות שאיני מציג בתערוכות את הכלבים הפרטיים שלי, מסיבות שונות, בעיקר כי איני רואה בזה צורך, ועדיין תערוכות כלבים ראויות הן ללא ספק אחת מצורות הבילוי המועדפות עלי. 

ההסתיגות השניה היא לגבי ההבדל בין תערוכות חוג או גזע ותערוכות רב גזעיות גדולות הפתוחות לכל הכלבים מכל הגזעים. יש הבדלים עצומים בין שתי הקבוצות. לא התייחסתי כאן (ולא ברשומה הקודמת) לשוני ולהבדלים הללו, ויש כאלה בשפע. מתי שהוא בעתיד אכתוב את דעתי על ההבדלים ועל ההעדפה הברורה שלי לתערוכות שבהן משווים עגבניה לעגבניה, ולא חציל לכרוב. 

ואחרי ההסתיגויות, ואחרי שההקדמה הוקדמה, נעבור לעניין.

לאורך ההסטוריה של תערוכות הכלבים הלכו התערוכות והשתנו. נוספו כלים וטכניקות רבים להכנת הכלבים ולהצגתם, מספר המגדלים הלך וקטן לעומת מספר המציגים. כיום מוצגים כלבים בידי מגדלים, בידי בעלי כלבים שאינם המגדלים ובידי בעלי מקצוע שמציגים כלבים של אחרים. מספר התערוכות גדל באופן משמעותי, המרחקים אליהם נוסעים הכלבים והמציגים על מנת להשתתף בהן הלכו והתארכו, וההשקעה הכספית הכרוכה בהצגת כלבים הלכה וגדלה. ממספר קטן של מגדלי כלבים שהציגו את כלביהם בכיכר הכפר הפך עולם תערוכות הכלבים לתחביב ולמקצוע בהיקף אדיר המגלגל סביב הגלובוס סכומי כסף דמיוניים. תהליכים אלו השפיעו על אופי התערוכות ובעיקר – על אופי המשתתפים בהן. 

המטרה העומדת מאחורי הצגת כלבים בתערוכה תחרותית שונה מזו העומדת מאחורי תערוכה לימודית. כאן המטרה העיקרית היא לצבור מוניטין לא רק לכלבים אלא למגדל, לבעלים ולמציג המקצועי, לספר הכלבים שהכין את הכלב לתערוכה וליתר האנשים הלוקחים חלק כזה או אחר בהצגת הכלב. המוניטין הנצבר יהפוך בסופו של דבר, כמו בכל מקצוע אחר, לכסף. הדרך היחידה לצבור מוניטין שכזה הוא לזכות בתערוכה. זכיה בכיתה עם שלושה כלבים משמעותה מוניטין מועט, וזכיה מבין אלפי כלבים בתואר הנכסף "כוכב התערוכה" משמעותו מוניטין עצום. כל זכיה והתוספת במוניטין שהיא מביאה איתה. למעשה אפשר לומר שהזכיה היא המטרה העיקרית לשמה הולכים היום רוב האנשים לתערוכת כלבים. המשפט החינוכי הישן "לא חשובה התוצאה, העיקר ההשתתפות" פשט רגל לגמרי ונעלם מהעולם בהקשר של תערוכות כלבים. התובנה הפשוטה הזו היא הבסיס לשאר האבחנות הקשורות לסוג זה של תערוכות כלבים.

כתבה על תערוכות כלבים בעיתון "הארץ" 2015. 

שימו לב שהכתבה עוסקת יותר בצד המסחרי של הכלבנות הגזעית ולא בכלבים עצמם, 

החל מהכותרת ועד לתוכן כולו. אפשר לא לאהוב, אבל ככה אנחנו נראים בעיני הציבור.

 

המטרה הושגה...

בתערוכה תחרותית יש משמעות קטנה בלבד לזהות המגדל. הבעלים הוא הדמות החשובה יותר, המגדל חשוב פחות. הגאווה שמביא הנצחון זהה אם הבעלים גידל את הכלב או סתם קנה אותו בממון רב ממישהו אחר. 

הכלבים האחרים בזירה וסביב לה אינם מעניינים במיוחד – להוציא את העניין שיש באפשרות ש"ינצחו" או "יפסידו". איכות הכלבים, הטיפוס שלהם והמטען הגנטי שהם מעבירים גם הם אינם נושא לשיחה אמיתית, אבל בוודאי יהיו נושא להערות עוקצניות. ההתעניינות בתעודות היוחסין של הכלבים אינה מתרכזת בכלבים או בקוי הדם שלהם אלא ברשימות התארים המופיעות ליד שמות הדורות הקודמים. ככל שירבו התארים בתעודה הרי זה משובח. 

אם הבנו והפנמנו שהמטרה העיקרית, אם לא היחידה בתערוכה התחרותית היא הנצחון, נבין גם את הדרך להגיע למטרה. מציג תחרותי לא יהסס, נהפוך הוא – ישקיע זמן ומאמץ מיוחדים להעלים מעיני השופט את השגיאות שבכלב. אחד הדברים המגוחכים בעיני היא הרצינות שבה חלק מהמציגים המקצועיים משקיעים זמן ועבודה כדי למצוא את הפגמים שיש לדעתם בכלב שהם עומדים להציג, רק כדי שיוכלו להסתיר אותם היטב מעיני השופט. קרב של מוחות - מי יהיה יותר מקצועי, המציג או השופט? מי יצליח לעבוד על מי? 

אם תעודת היוחסין של הכלב אינה "מפוארת" ואינה מעוטרת בתארים רבים, הנטיה להראותה ברבים תקטן משמעותית. הכלב המוצג עומד בפני עצמו וההשתייכות שלו לקו גידולי בעלת משמעות רק אם היא מוסיפה לו מוניטין. הכלב מוצג ככלב בודד ולא כחלק ממכלול גידולי. 

השמחה אמיתית, אבל על מה בדיוק?...

על מנת להגדיל את הסיכוי לזכות יבדוק המציג מראש מי השופט ומה העדפותיו. כיום, אפשר בקלות למצוא ברחבי הרשת תמונות של כל שופט עם מנצחי התערוכות שבהן שפט ולהבין מראש מה הוא מעדיף. המחקר הקצר יעזור למציג לבחור את הכלבים ואת התערוכות שבהם יופיע. המציג יבדוק מה גודל התערוכה ויעדיף ללכת לתערוכה קטנה ולא גדולה. סטטיסטיקה, אתם יודעים. בלי יותר מידי תחרות, הסיכויים לזכות גדלים משמעותית. 

בתערוכה עצמה התנהלות המציגים שונה באופן מוחלט מזו שבתערוכות הלימודיות. עוד לפני השיפוט, טיפוח הכלב הוא טקס ארוך ומייגע שבו נעשה שימוש בכל הטכנולוגיות החדישות ביותר, המכשירים היקרים ביותר ולעיתים קרובות בשיטות שאין להן שום בסיס מקצועי, מציאותי או אחר והן בבחינת אגדות אורבניות ותו לא. האנשים העוסקים במלאכה לחוצים, עצבניים ובלתי חברותיים בעליל. אם יסכימו לעזור אחד לשני יהיה זה מן השפה ולחוץ, לא מכל הלב. הם יחשדו בכל אחד שמתקרב לכלב שלהם כאילו הוא הולך להרעילו, ישמרו עליו ממציגים אחרים שחלילה לא ידרכו עליו, יפקחו עין לראות מי זורק פתיונות בזירה ומי קורא לכלבים מבחוץ. אחרי הכל, הם מכירים היטב את כל הטריקים האלו ועוד יותר. תופעות כמו השתלת אשכים מלאכותיים, השתלת תותבים לאוזניים שאינן זקופות מספיק, תיקוני שיניים ושאר תיקונים קוסמטיים הם דבר שבשגרה. הם אינם נתפסים כשטות מוחלטת, והמציג אינו אומר לעצמו "מה הטעם לשקר לעצמי". כאשר המטרה היחידה היא נצחון כל הדרכים כשרות, לפחות אצל חלק מהמציגים.

הם מגיעים נקיים ומסורקים מהבית, ובכל זאת...

לא איבדנו פרופורציות. ממש לא...

אם המציגים בתערוכה תחרותית עוסקים בכלל בשאלות גידוליות, הם אינם פתוחים ללמוד ולהתפתח. הם ילכו עם אותו הטיפוס כל זמן שיצליחו לזכות, ואם וכאשר תשתנה האופנה בזירות יחליפו בהתאם את הטיפוס שהם מציגים. 

כיוון שתחרות היא תחרות, חשוב לא רק להראות את הצד הטוב של הכלב שלך אלא גם למצוא ולהביא לידיעת הציבור, ובעיקר לידיעת השופט את החסרונות בכלבים האחרים. הכלבים האחרים בזירה והמציגים שלהם נתפסים כיריבים, לא כשותפים אפשריים לעתיד. הנקודה המרכזית היא לזכות היום, גם אם הנצחון יבוא על חשבון שיתוף פעולה מקצועי או חברתי בעתיד.

אם מגדל מחפש שגיאות ובעיות גנטיות על מנת להמנע מהן בעתיד, המציג בתערוכה התחרותית יחפש אותן רק על מנת לדעת מה להסתיר מעיני השופט. בעל הכלב ישכור מציג מקצועי ולא ישקול אפילו להציגו בעצמו מתוך אמונה שסיכויי הכלב לזכות גבוהים יותר בזכות המציג המופלא. בעמדו לצד הזירה הוא ידבר פחות על הכלבים והרבה יותר על האנשים סביב, רכילות טובה תמיד תתפוש מקום על פני שיחה מקצועית. 

הבעלים והמציג שזכו יזכרו תמיד להודות לשופט וזה לזה במודעות גדולות שיפרסמו, אך לא תמיד יזכרו להודות למגדל שמאמציו נשאו פרי בכלב המפואר. הם יהיו מאוד מאוכזבים אם לא ינצחו ויטילו את האשם על כולם – השופט, המציגים האחרים, הקהל והמארגנים, אך לא תשמעו אותם אומרים שהכלב שנבחר היה פשוט טוב יותר. מבחינתם התערוכה היא "ניצחנו והיה כיף" או "הפסדנו והיה ממש נורא". הערכה לשופט תהיה להם רק אם בחר נכון, בכלב שלהם. אם חלילה טעה ובחר בכלב אחר, הוא טמבל מוחלט וחסר ידע והבנה בגזע. אחרי הכל, לדעתם יש רק אמת אחת לגזע, אמת שבאה לידי ביטוי בכלב שהציגו, ואם השופט לא חכם מספיק להבין את האמת האחת והיחידה, נו טוב. לא כולם יכולים להיות מושלמים.

לבעלי הכלבים והמציגים בתערוכה התחרותית יש בדרך כלל גורים למכירה, עכשיו או שיהיו בעוד כמה חודשים. והגורים, עוד לפני שנולדו כבר מתהדרים בגביעים ובתארים של הוריהם. מחירם בהתאם. ובכלל, כלבים עבור אנשים אלו הם יותר מוצר או רכוש מאשר בני משפחה. הם אינם הולכים הביתה מהתערוכה עם אותו הכלב בדיוק שבא איתם בבוקר: הם חוזרים עם הכלב שניצח, או הפסיד בתערוכה.

ה"פינה" של המגדל ליד הזירה הפכה למרכז פרסומי שמשרת את הצורך בקידום מכירות.

חייבים לומר גם את זה: ישנם כמובן לא מעט מציגי כלבים ומגדלים מקצועיים, מעולים, בעלי ידע ואופי ויושר ויושרה. יש לא מעט כאלה בין החברים שלי (ואוי ואבוי לי אם מישהו מהם יעלב או ייפגע מהרשומה הזו. הי, לא אליכם התכוונתי! 😜). מצד שני ישנם גם "מציגים" ו"מגדלים" שאינם מבינים הרבה בכלבים בכלל ובגזע אותו הם מגדלים או מציגים בפרט ויודעים בעיקר לדקלם מה ששמעו מאחרים (עליהם מן הסתם אכתוב בהזדמנות רשומה נפרדת). העולם אינו שחור או לבן, למרות החלוקה הכל כך ברורה וחד משמעית לכאורה שעשיתי. שוב, אני מזכיר: הרשומה הזו כמו קודמתה אינן מתארות רק מצב קיים אלא מתארות בעיקר תפיסות עולם והתנהגויות ואלה מטבען גמישות ושונות ומרובות ממה שאפשר לכתוב. 

אני חושב שאפשר לנחש לא רע מי יהיו אלה שיתרגזו ממה שכתבתי כאן. מי יבטל בהינף יד ויגיד שהדברים הם הכללה שאינה משקפת כלום, ובכלל לא קרובים למציאות. יהיו ביניכם כאלה שיקראו את הדברים ויחשבו על אנשים אחרים שפגשו בזירה ולידה, וכאלה שיחשבו קודם כל על עצמם. 

אני מקווה שהרשומה הזו תהיה נושא לשיחה ליד זירות השיפוט בתערוכות הכלבים. יש מקום לדיון, יש מקום לכל דעה ודעה, ויש מקום לשינויים בתרבות תערוכות הכלבים. אני באמת מקווה שהרשומה תתרום קצת למיתון התופעות שתארתי, כי אם יעלמו אפילו באופן חלקי יהיה הרבה יותר נעים לכולנו בתערוכות הכלבים.

ולפני שנפרד עד פגישתנו הבאה, בקשה: אם יש לכם מה להגיד אנא השאירו תגובה. הכתיבה היא כיף עבורי, אבל השינוי יגיע רק מתוך דיאלוג ושיחה. קדימה, אל תתבישו. תודה.