"פרופיל גנטי" לבדיקות גנטיות - מה זה ולמה זה טוב (אם בכלל).

צרוף המילים "בדיקות ד.נ.א" נשמע בשנים האחרונות בקרב מגדלי הכלבים כסיסמת קסם. אמרת בדיקות ד.נ.א, אמרת רצינות ומקצועיות, אחריות וידע. אמרת בדיקות ד.נ.א אמרת אמינות, יושרה, ויותר מהכל אמרת מלחמה במחלות גנטיות. האם כצעקתה? ואולי מדובר בבלוף גדול שאין בינו לבין כל מה שכתבתי דבר וחצי דבר? בואו נברר. ההתחלה אולי קצת טכנית אבל ההמשך מעניין. אל תתיאשו.

המילה כרומוזום הומצאה הרבה לפני גילוי הד.נ.א. לפי אגדה אורבנית אחת היא הומצאה על ידי הנזיר האוגוסטיני והביולוג בן המאה התשע עשרה גרגור יוהאן מנדל, האיש שקרוי "אבי הגנטיקה המודרנית". לפי אותה האגדה מנדל חשב שהגנטיקה עוברת בגופיפי צבע, וקרא להם כרומוזומים (כרומוס בלטינית – צבע). 

עד לתחילת שנות החמישים של המאה העשרים ידעו מדענים על קיומם של גנים המעבירים תכונות תורשתיות, אך סברו כי החלבונים, שהם מולקולות מורכבות יותר, הם אלה הנושאים את המידע התורשתי. הד.נ.א נחשב לחומר פשוט ומשעמם המשמש כמרכיב מבני של הכרומוזומים. התפנית הייתה כאשר רוזלינד פרנקלין, מדענית יהודייה אנגלייה, כימאית פיזיקלית שעסקה במשך חייה הקצרים במחקרים על מבנה הפחם,  ומבנה של וירוסים, הצליחה לצלם צילום רנטגן דו-ממדי של סליל הד.נ.א. תרומתה החשובה (ויש הטוענים אף המהותית) לגילוי מבנה זה הוסתרה במשך שנים רבות, בעיקר על ידי מי שנעזרו והסתמכו על עבודתה זו ללא ידיעתה, פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון, שני מדענים שגנבו ממנה את ההדמיה שצילמה והצליחו לפענח בעזרתה את המבנה התלת-ממדי של המולקולה. הם הבינו שמדובר במבנה סלילי, חישבו את מספר הבסיסים בכל סיבוב של הסליל ובנו דגם תלת ממדי של הד.נ.א מלוחות מתכת. משם, כמו שאומרים, הכל הסטוריה. 

רוזלינד פרנקלין, 1920 - 1958

פרנקלין נפטרה בגיל 38, ואחרי שהזכרנו אותה ונתנו לה את הכבוד המגיע לה נמשיך בנושא שלשמו התכנסנו.

בעקבות פענוח המבנה התלת מימדי של הד.נ.א ניתן היה בתוך זמן קצר להגיע לרעיון כי סדר ה"אותיות" בכל מולקולה שלו הוא למעשה המידע התורשתי. בשנת 1966 נתגלתה המשמעות של כל הצרופים האפשריים לרצף של שלושה זוגות בסיסיים בד.נ.א האנושי. תגליות מאוחרות יותר הראו שגן אחד יכול להיות מקוטע, כשבין חלקי הגן ישנם אזורים שאינם מקודדים לחלבון, אך הקוד הבסיסי נותר כפי שנתגלה לפני שנים. כיום יודעים שהקוד הגנטי זהה בכל היצורים החיים.

.

הידע הקיים אודות המבנה הגנטי, הגנים והכרומוזומים מאפשר לנו כיום לבצע מגוון של בדיקות ולהגיע למגוון של מסקנות. אילו מסקנות אפשר להסיק ובמה הן מקדמות אותנו בגידול המכוון של כלבים? 

בדיקה גנטית מזהה שינויים בכרומוזומים, גנים או חלבונים. מגוון הבדיקות הגנטיות התרחב לאורך השנים. בעבר, הבדיקות הגנטיות העיקריות חיפשו מספרים כרומוזומליים חריגים ומוטציות שמובילות להפרעות נדירות העוברות בתורשה. כיום, הבדיקות כוללות ניתוח של מספר גנים על מנת לקבוע את הסיכון לפתח מחלות או הפרעות ספציפיות. תוצאות בדיקה גנטית יכולות לאשר או לשלול מצב גנטי חשוד או לעזור לקבוע את הסיכוי של בעל חיים לפתח הפרעה גנטית. מהן הבדיקות שאנחנו יכולים לעשות לכלבים שלנו? טוב ששאלתם. 

ראשית, אפשר לבצע לכלב, כמו לכל בעל חיים אחר, מיפוי גנטי ולקבל את מה שנקרא "הפרופיל הגנטי המלא של הכלב". קביעת פרופיל גנטי הוא תהליך שבו קובעים את מאפייני הד.נ.א של הכלב, אשר שונה מאוד מכלב לכלב ולמעשה ייחודי כמו טביעת אצבע. הפרופיל הגנטי משמש בדרך כלל כטכניקה בחקירות פליליות כדי לזהות אדם לא מזוהה, או לקבוע שאדם נכח או לא בזירת פשע. כיום ישנן ברחבי תבל (ובעיקר כמובן בארה"ב) יוזמות לבנות מאגרי פרופילים גנטיים של כלבים על מנת לזהות גללים שלא נאספו על ידי בעלי הכלבים ולהטיל עליהם קנסות. בדרך זו מנסות רשויות מקומיות להרוויח פעמיים - גם מתעשיית הבדיקות הגנטיות המיותרות וגם מגביית קנסות. ברור שבדיקות גנטיות אלו אינם מועילות לכלבנות או לכלבים ואין להן דבר וחצי דבר עם בריאות הכלב.    

אותו הריח, עם או בלי בדיקה גנטית.

 שנית, אפשר לבצע בדיקות להערכה מוקדמת של צבע פרווה ואורך שיער ולאפשר למגדלים למקסם את הסבירות ללידת גורים בעלי פנוטיפ הרצוי להם. לא מדובר בבדיקה בעלת תוצאות מוחלטות אלא בבדיקה הנותנת סבירות סטטיסטית בלבד. חשוב יותר להבין שלא מדובר בבדיקה שקשורה לבריאות הכלב, אלא לנראות שלו ולערכו הכספי בלבד. בחלק מהגזעים נמכרים גורים בעלי פרווה ארוכה במחיר נמוך יותר מאחיהם בעלי השיער הקצר, ובגזע אחר ההיפך הוא הנכון. לאורך הפרווה ולצבע יש משמעות כספית, לא בריאותית. האם הבדיקות הגנטיות הכרחיות במקרים כאלה? כנראה שהתשובה תלויה במטרתו של המגדל ובשאלה אם בריאות הכלבים חשובה לו או הרווח הצפוי מהם. האם מדובר בבדיקה שמקדמת את הכלבנות? גם כאן התשובה היא לא.

אז מי מהם שווה יותר?

שלישית, אפשר לקבוע שכלב מסויים הוא אביו מולידו של כלב אחר. כידוע, החומר הגנטי של כל כלב מגיע משני הוריו. אצל הכלב החומר הגנטי כולו "ארוז" בשבעים ושמונה כרומוזומים (כמו אצל הזאב, ובשונה משאר הכלביים: לתן יש 74 כרומוזומים ולשועל רק 38). הכרומוזומים מסודרים בזוגות, כאשר בכל זוג מגיע כרומוזום אחד מהאב ואחד מהאם. תאי הזרע והביצית מכילים כל אחד רק מחצית מהחומר הגנטי של ההורה כרומוזום אחד מכל סוג. עם ההפריה נוצר עובר ראשוני, שבו מחצית מהחומר הגנטי מגיעה מהאב, ומחציתה מהאם. כמו שכבר כתבתי בהסבר על הפרופיל הגנטי המלא, למרות שכל הכלבים דומים מאוד בחומר הגנטי שלהם, עד לשברירי אחוזים של הבדל בלבד, עדיין קיימים הבדלים רבים המאפשרים להבדיל בין כלב אחד למשנהו. השוואה של סמנים גנטיים בין כלב לצאצא ישיר שלו (במחצית מהכרומוזומים) מאפשרת לקבוע אבהות. 

על מנת לבצע בדיקת אבהות שכזו צריך להשוות חומר גנטי של הכלב האב לחומר הגנטי של הכלב הצאצא. על מנת לוודא שכל הצאצאים בהמלטה הם אכן צאצאיו של אותו האב יש לבדוק את כולם. ברור שלא ניתן לבצע בדיקת אבהות מחומר גנטי של כלב אחד, בלי להשוות אותה לחומר הגנטי של כלב אחר. אם מספרים לכם על בדיקת ד.נ.א שנערכת לכלב בודד אתם יכולים להבין שלא מדובר בבדיקת אבהות. המשפט האחרון נראה אולי מיותר, אבל הי – מכיוון שיש לא מעט "מומחים" שמטיפים לבדיקות ד.נ.א לכלבים בודדים בתור בדיקה שאמורה לוודא את ישרתו של המגדל ואת נכונות הצהרתו בדבר אבי הגורים, ההסבר ממש לא מיותר. ובואו נגיד בצורה ברורה: מי שאומר שאפשר לקחת דגימת רוק או דגימת דם מכלב, לשלוח אותה למעבדה ולדעת מי אביו בלי לקחת דגימה מהאבא להשוואה הוא מאוד טיפש או מאוד נוכל. אין אפשרות שלישית.

ועכשיו יש לאבא המאושר הוכחה שהגורים באמת שלו...

האם בדיקות אבהות מקדמות את הכלבנות? לא בטוח. בדיקות אלה נעשות לצרכי רישום יוחסין בלבד ואין להן כמובן שום השפעה בריאותית. עשרות שנים הסתפקו ארגונים כלבניים בכל העולם בפרטי ההורים שכתבו המגדלים בטפסי ההמלטה. המגדל הצהיר מי ההורים, ובהתאם נרשמו הפרטים בתעודות היוחסין של ההורים. האם קרו טעויות? כנראה. האם נעשו מעשי מרמה? יכול להיות. האם זה שינה את פני הכלבנות? לא באמת. הרוב המוחלט של המגדלים הם אנשים ישרים והמיעוט הקטנטן לא משנה שום דבר ברמת האוכלוסיה. בואו נודה על האמת, זהות ההורים אולי משנה בעידן המודרני את שווים הכלכלי של הכלבים, כשצאצאיו של כלב מפורסם מאוד שזכה בתערוכות רבות שווים יותר כסף מ"סתם גורים", אבל אין בינה לבין מלחמה במחלות תורשתיות דבר וחצי דבר.

התרומה האמיתית של בדיקות ד.נ.א למלחמה במחלות ולקידום בריאות הכלבים היא ביכולת לגלות כלבים חולים או נושאים גנים של מחלות גנטיות קשות, וביכולת להוציא ממעגל ההרבעות כלבים נשאי מחלות. איך זה עובד? מחלות גנטיות הן חלק בלתי נפרד מהמציאות בגידול כלבים מגזעים רבים. לא מעט מהמחלות 
נגרמות בשל גנים רצסיביים, כלומר מועברות על ידי כלבים שאינם חולים בעצמם אלא נושאים את המטען הגנטי הגורם למחלה ומעבירים אותו לדור הבא בלי להראות בעצמם מופע פנוטיפי שלה. במחלות אלה ניתן לשלוט במידה רבה באמצעות בדיקות לגילוי הגנים נושאי המחלה.

אבל ראשית, צריך כמובן לגלות אילו מחלות ספציפיות מועברות בדרך של תורשה גנטית. מחלות שיש להן רקע זיהומי, סיבות סביבתיות וכיוב' – את אלה אי אפשר כמובן למנוע באמצעות מידע גנטי. היפ דיספלזיה למשל, המצב הרפואי המדובר ביותר בקרב כלבנים, אינה ניתנת לגילוי באמצעות שום בדיקת ד.נ.א. הסיבה הפשוטה לכך היא שלא ידוע על גן מסויים הגורם אותה. אין ספק שיש לה גם רקע גנטי אך עד היום לא נקבע לה במדוייק גורם גנטי ספציפי. 

מספר המחלות שלהן נמצאו סמנים גנטיים ברורים מוגדרים וידועים קטן יחסית. העובדה הזו יחד עם העובדה שבדיקות ד.נ.א אינן כלליות, אלא מתבצעות לגילוי גן ספציפי הגורם למחלה ספציפית מסבירות את המגבלה האמיתית של בדיקות גנטיות. אי אפשר לקחת דגימת רקמה של כלב, לשלוח אותה למעבדה ולקבל תשובה בנוסח "הכלב בריא ואינו נושא מחלות". אפשר בהחלט לשלוח את הדגימה למעבדה ולקבל תשובה בנוסח "הכלב נושא, או אינו נושא גנים של Arrhythmogenic Right Ventricular Cardiomyopathy (מחלה אופיינית לבוקסרים)". הבדיקה הגנטית נערכת לכל מחלה בנפרד והתשובות ניתנות בהתאם. כדי לגלות כמה גנים של כמה מחלות צריך לבצע מספר בדיקות, גם אם הן נערכות על אותה דגימה ובאותה ההזדמנות.

ידועות היום כחמישים מחלות בכל הגזעים יחד שניתן לגלות בבדיקה גנטית. לא בכל מעבדה ניתן לזהות את הגנים הגורמים לכולן. חלקן ניתן לאיתור במעבדות מתמחות בלבד. 

בהנחיות ה-FCI, הארגון העולמי לגידול כלבים גזעיים נאמר כך: 

"יש להשתמש בתוצאות בדיקות ד.נ.א למחלות תורשתיות למניעת שימוש בכלבים חולים לרביה, לאו דווקא לחיסול המחלה. יש להרביע כלבי הידועים כנשאים (הטרוזיגוטים) של מחלה תורשתית רצסיבית רק עם כלב שהוכח שאינו נושא אלל של אותה מחלה."

ה-FCI אינו אוסר על שימוש בכלבים נשאים של מחלות תורשתיות לגידול אלא קובע כללים להרבעתם. לרבים מבעלי הכלבים הגזעיים זו הפתעה: רובם סבורים, כי כך לימדו אותם, שכל כלב נשא היאורה תשליכוהו. כאילו שהוצאה כוללת של כל הכלבים הנשאים ממעגל הגידול היא נכונה וראויה, ומגדל שעושה זאת הוא צדיק הדור. התפיסה הזו אינה נכונה אפילו לדעתה של הועדה המדעית של ה-FCI. כך או כך, ההחלטה הגידולית אם להשתמש בכלב או כלבה הנושאים מחלה גנטית אינה פשוטה כלל. הנשאות אינה אומרת בהכרח שכל הצאצאים יהיו חולים, או ישאו את הגן. המתמטיקה הכרוכה בתרגום התוצאה לחיזוי בריאותם של הגורים אינה קלה לחישוב. על מנת לקבל החלטה חכמה המגדל עדיין צריך לדעת את דרך התורשה של המחלה הספציפית, איכות המטען הגנטי של הכלב או הכלבה האחרים המעורבים בהרבעה, וצריך כמובן לשקלל את הסיכון שבמחלה אל מול היתרונות בהרבעה – איכות ההורים, תוצאות המלטות קודמות וכו'. כל פסילה אוטומטית של כלבים בגלל תוצאות בדיקה גנטית כזו או אחרת תהיה לא פחות מהרסנית. היא תגרום להקטנה של הפול הגנטי הקטן ממילא, ועלולה לגרום להוצאת כלבים מעולים פנוטיפית וגנוטיפית ממעגל ההרבעות רק בגלל סיכון סטטיסטי.

עוד פרט מידע חשוב שצריך להבין הוא שחלק גדול מהמחלות שניתן לגלות בבדיקת ד.נ.א הן מחלות של גזעים ספציפיים. אין שום טעם לבדוק כלב מגזע מסויים למחלה שכלל אינה מצויה בגזעו. 

בדיקות לגילוי מוקדם של סיכון לחלות במחלות גנטיות הן בדיקות חשובות מאוד, מועילות לכלבנות וצריך לקדם אותן. האם אלו הבדיקות שמדברים איתנו עליהן? לא תמיד. לפעמים, במסווה של "בואו נילחם במחלות הגנטיות" שולחים אותנו לעשות בדיקות גנטיות לזיהוי גללים, או הורות או השד יודע מה. בהצעה האחרונה לשינוי תקנון הגידול של ההי"ל הוכנסה הפסקה הבאה:

"כל נוהל או תקנון גידול משלים אשר אושר ע"י ועדת הגידול המדעית ובו הדרישה לזיהוי ד.נ.א. להורי שגר ולצאצאיהם, יחויב בבדיקה זאת בהתאם להסכמות הנהלת ההי"ל מול המעבדה הרלוונטית בלבד. בנוסף, ועדת גידול מדעית תקבל לידיה המלצות בנושא הוספת גזעים מהמועדונים / החוגים או בעקבות מקרים באותם מועדונים / חוגים ותחיל סעיף זה גם עליהם. הועדה תחויב לעדכן סעיף זה במידת הצורך ואת השינויים הנדרשים עד קבלת כל הגזעים הרשומים בספר הגידול. רשימת הגזעים החייבים בבדיקת זיהוי גנטי לשגר תתעדכן במשרדי ההי"ל ולא ינפקו תעודות תעודות יוחסין ללא זיהוי ד.נ.א. בגזעים הרלוונטים."

תחת הכותרת של "בדיקות ד.נ.א." עומדות להכנס לתקנון הגידול הוראות ל"זיהוי ד.נ.א", או בניסוח השני, "בדיקת זיהוי גנטי לשגר", בדיקות לא נחוצות שאינן תורמות כלום למלחמה במחלות תורשתיות. בדיקות אלו נועדו אך ורק על מנת לוודא שהמגדל אינו רמאי ושהגללים אכן שייכים לכלב של השכן. שימו לב בפעם הבאה שידברו איתכם על בדיקות גנטיות למה בדיוק מתכוון המשורר. אל תעמדו דום רק כי זה נשמע מקצועי. שאלו את השאלות, בדקו את האותיות הקטנות. יש סיכוי טוב שלא הבנתם נכון בפעם הראשונה שקראתם את הטקסט.

ולסיום, הערה קטנה ושולית: האם ניתן לקבוע גזע בבדיקות גנטיות? לא. ממש ממש לא. אי אפשר, אין בדיקה כזו. אפשר לקבוע באמצעות בדיקה גנטית שמדובר בכלב, אבל הי – בשביל זה מספיק להסתכל עליו. ואם מבט לא הספיק לכם על מנת לקבוע שמדובר בכלב, כנראה שגם בדיקות גנטיות לא יעזרו. 

*** בעקבות תגובות שקיבלתי בפייסבוק, אני מבקש להבהיר ולחדד: נכון להיום אין שום בדיקה גנטית שיכולה לקבוע האם כלב גזעי או מאיזה גזע הוא. אין. לא קיים. לא ניתן. כל הפרסומים על מחקרים חדשים לכאורה שנעשו ופרצו דרך אינם רציניים ואינם נכונים. אלו שמועות שמסתובבות כבר שנים ואין להן שום בסיס מדעי או אחר. כמה מעבדות ברחבי העולם מציעות שרות מוזר לכלבים מעורבים - תמורת תשלוםהן מוכנות לתת דו"ח ולומר אילו גזעים מעורבים בכלב. אף מעבדה אינה מציעה שרות לאבחון גזע בכלבים גזעיים. זה נחמד, אבל לא נותן שום פתרון לכלבנות הגזעית. אם למישהו מהקוראים יש קישור למחקר אמיתי בפרסום מקצועי כלשהוא שטוען אחרת אשמח מאוד לדעת ולקרוא. עד אז, חברים - אין ויכוח: אין בדיקות גנטיות כאלה. נ-ק-ו-ד-ה.

אחרי שקראתם עד כאן אתם מבינים יותר טוב, אני מקווה, את המשמעות האמיתית של הדרישה הכללית ל"בדיקות גנטיות", או "בדיקות ד.נ.א." לכל הכלבים הגזעיים. הדרישות האלו פופוליסטיות, אבל לא באמת מקדמות את הכלבנות. אם במקומן היינו מקדמים את המודעות למחלות השונות ומפרסמים את המידע הדרוש על מנת שכל מגדל שירצה בכך יוכל לבצע בדיקות למחלות ספציפיות הנפוצות בגזע שהוא מגדל היינו בוודאי משיגים תוצאות טובות יותר. המלחמה במחלות הגנטיות צריכה להיות בראש מענייניו של כל מגדל אמיתי ומקצועי, אבל הדרישה הכללית לבצע בדיקות יקרות ובלתי נחוצות רק מרחיקה אותנו מהמטרה, שאינה (ולא צריכה להיות) מאבק ברמאים או שקרנים אלא – אסור לשכוח לרגע – לגדל כלבים בריאים יותר.