שוקי, בן כמה הוא?... כמה מילים על תחרות הנוהג הצעיר.

בשבעה עשר בינואר 1998 שפטתי לראשונה בתחרות הנוהג הצעיר. התחרות התקיימה בתערוכה משותפת של החוג הישראלי לכלבי רוח והחוג הישראלי לכלבי שפיץ בכפר מנחם. מאז עברו הרבה מים בנהר, הנוהגים הצעירים של אז הם אנשים בני מעל שלושים, ונדמה לי שהגיע הזמן לרענן כמה עקרונות יסוד של תחרויות הנוהג הצעיר.

פעם, לפני שהחיים היו בצבע...

לפני שאתחיל להעביר ביקורת (בונה, כן? רק ביקורת בונה) על מה שקורה היום בזירת הנוהג הצעיר, נכון בעיני להזכיר שוב את מטרת התחרות. המטרה המדוייקת מופיעה בתקנון הנוהג הצעיר של ההתאחדות הבינלאומית לכלבנות, ה- FCI. וכך (בתרגום חופשי מאנגלית) כתוב שם:

מטרת תחרות הנוהג הצעיר היא להגביר את העניין שמגלים אנשים צעירים בפעילות הכלבנית ולפתח את שיתוף הפעולה והקשר בין הכלבים והנוהגים הצעירים.

להגביר עניין ולפתח שיתוף פעולה וקשר עם הכלב.

המממ.

מעניין לגלות שתחרות הנוהג הצעיר אינה מיועדת ללמד אנשים צעירים להציג כלבים בזירה. הצגה נכונה היא הכלי, אבל אינה המטרה. התחרות גם אינה מיועדת להכשיר דור חדש של "נוהגים מקצועיים", ולא לבחור נציגים מקומיים או לאומיים לתחרויות בדרג גבוה יותר. היא מיועדת על מנת לעורר עניין אצל אנשים צעירים בפעילות כלבנית, ולפתח שיתוף פעולה וקשר בינם לבין הכלב שלהם.

בהתאם למטרה המוצהרת של תחרות הנוהג הצעיר, המיקוד העיקרי בתהליך השיפוט צריך להיות מבוסס על שיתוף פעולה ותאום בין המשתתף והכלב שהוא נוהג. גם הדברים האלה כתובים במפורש באותו התקנון.

נוהגת צעירה עם שופט צעיר, בימים טובים יותר, לפני עשר שנים.

אז מה צריך השופט בתחרות הנוהג הצעיר לקחת בחשבון? אם נדע מהם שיקולי השופט, נדע מה צריכים הנוהגים הצעירים לעשות.

ראשית והחשוב מכל, השופט אמור לחפש הרמוניה ושיתוף פעולה בין הכלב והנוהג הצעיר. הרמוניה ושיתוף פעולה אפשר להשיג אך ורק בעבודה קשה, התמדה ואימון. המסקנה הראשונה שלנו אם כן היא שהנוהגים הצעירים צריכים ללמוד ולהתאמן, ולבנות קשר ושיתוף פעולה עם הכלב שלהם לפני שהם נכנסים לזירת התחרות. למרבה המזל יש היום כמה אפשרויות ללמוד את אמנות הנוהג הצעיר. איני מכיר מקרוב את תכניות הלימודים, אם ישנן כאלה, אבל אני יודע שלפחות מורה אחת מלמדת את כל מה שצריך לדעת, ולא אכפת לי בכלל לנצל את הבמה ולספר עליה. אילנה בר טל היא בעיני מציגת כלבים מעולה ומורה טובה לא פחות, והתלמידים שלה מוכיחים שוב ושוב שהם לומדים ממנה את הדברים הנכונים.

כל גילוי של אלימות, ולו המזערי ביותר של הנוהג כלפי הכלב צריך להיות סימן עבור השופט שאין בין הנוהג והכלב הרמוניה. דיבור, שפת גוף, שימוש נכון ברצועה ובקולר – אלה הסימנים להרמוניה. כלב קשוב לנוהג, נוהג קשוב לכלב. נוהג שיודע לראות הסחות דעת לפני שהכלב שלו רואה אותן, ומצליח למנוע מהכלב להתפזר בזירה ולצאת מריכוז מייצר הרמוניה עם הכלב שלו.

במקרים רבים מה שלומדים הנוהגים הצעירים, או מה שהם אמורים ללמוד בתחרות הנוהג הצעיר אינו משמש אותם כלל בחיים האמיתיים, והם מתעלמים לחלוטין מהצורך ליצור הרמוניה עם הכלב שבקצה הרצועה. חבל, לא מקצועי ולא ראוי.

למרבה הצער, נוהגים צעירים וחסרי ידע ונסיון של ממש משמשים בתערוכות הכלבים השונות גם כ"מציגים מקצועיים", כלומר מציגים כלבים של אחרים תמורת תשלום (או לא, זו אינה הנקודה כלל). במקרים רבים, רבים מידי, אני רואה מציגים צעירים נכנסים לזירה עם כלב שאינם מכירים ולא עבדו איתו כלל קודם. העדר ההרמוניה עם הכלב, והעדרו המוחלט של שיתוף פעולה עם הכלב לא מפריע להם לעשות את שלהם. סימן ההיכר של הסיטואציה הזו היא הצעקה של המציג לבעל הכלב שנמצא מחוץ לזירה, "שוקי, בן כמה הוא?...". שופטים נוהגים לשאול את המציג בן כמה הכלב על מנת להעריך אותו בהתאם לגילו, וביותר מידי מקרים המציגים ה"מקצועיים" האלו כלל אינם יודעים את התשובה.

לכל כלב יש אופי משלו והתנהגות שונה משל אחרים. ישנם כלבים שצריכים פתיון על מנת לשמור על ריכוז. ישנם כלבים שמסוגלים להתרכז בלי שיפריעו להם עם איזו נקניקיה או צעצוע מתנפנף. אם הנוהג הצעיר לא עבד עם הכלב לפני השיפוט, לא מכיר את התנהגותו מקרוב ולא יודע מה "עושה לו את זה" ומה לא ולמה הוא זקוק, איך אפשר בכלל לדבר על הרמוניה ושיתוף פעולה?

"השיטה הטבעית" - קשר טבעי ונכון ושיתוף פעולה בין הנוהג והכלב. 

שיתוף הפעולה בין הנוהג והכלב צריך להיות ולהראות טבעי ושוטף, ולהיות נוכח וברור לעין לא רק בזמן שיפוט הכלב אלא מהרגע שהנוהג נכנס לזירה ועד הרגע שהוא יוצא ממנה. עינו של הנוהג צריכה להיות על הכלב, וכל תשומת הלב שלו ממוקדת בכלב בכל רגע שהשניים נמצאים יחד בזירה.

הדבר השני שאותו צריך השופט להעריך היא יכולתו של הנוהג הצעיר להציג את הכלב בהתאם לגזעו ובתוך גזעו, כלומר להעריך את הידע הכלבני של המתחרה. כשאני רואה נוהג צעיר מנסה להביא בולדוג אנגלי לתנועת טרוט שוטפת, אני יודע שאין לו הידע הכלבני הנדרש. גם נוהג צעיר שמנסה למתוח רגליים אחוריות של מלמוט על מנת להראות את הזיוות שכלל לא צריך להיות לו, נוהג צעיר שגורם לפוינטר להרים את הראש לעננים (או לנקניקיה שנמצאת מעל ראשו) ובאותה ההזדמנות לקמר את הגב שאמור להיות ישר ומתוח, או נוהג צעיר שבוחר להציג כלב לא מאוזן, כבד מידי או קל מידי לגזעו אני יודע שאין להם את הידע הכלבני הנדרש.

זה לא באמת מסובך: נוהג צעיר שבוחר להציג כלב מגזע מסויים צריך לשבת עם מגדל מנוסה וללמוד מה שאפשר על הגזע. לדעת כל מה שאפשר לדעת עליו. לקרוא את התקן, ואת הפרושים לתקן – והכל נמצא באינטרנט בשפע רב – ופשוט לעשות שעורי בית. כך בזירת הנוהג הצעיר, וכך גם בזירת התערוכה הרגילה. הרצון להציג עוד ועוד כלבים בתערוכות פוגע בנוהגים הצעירים, שאינם מספיקים או אינם מוצאים לנכון לעשות שעורי בית על הגזעים שהם עומדים להציג. זה פוגע לא רק בהם וברמה המקצועית שלהם, אלא גם בכלבים שהם מציגים.

הדבר השלישי והאחרון שאותו צריך השופט להעריך אצל נוהגים צעירים היא ההתנהגות הספורטיבית שלהם. התנהגות ספורטיבית באה לידי ביטוי לא רק בלחיצת היד למתחרים האחרים ולשופט אלא היא מכלול שלם של התנהגות ראויה.

על פי כללי השיפוט של תחרות הנוהג הצעיר, השופט צריך להעריך את המתחרים בהצגת הכלב באופן אישי ובנוסף כחלק מקבוצה: כשנשפטים בקבוצה, כלומר כל הכלבים בכיתה יחד, אסור לנוהג הצעיר לבלוט מהשורה, אסור לו להשיג או להאט אחרים, הוא צריך להקפיד על שמירת מרחק בטוח מהכלבים שלפניו ומאחוריו. כמה פעמים אנחנו רואים את אותם הנוהגים הצעירים מציגים כלבים בזירה בתערוכת הכלבים והם מנסים לבלוט בכח, מפריעים לכלבים האחרים (בכוונה או לא בכוונה), ונוקטים במגוון גדול של תרגילים על מנת לעשות את מה שאינם אמורים לעשות: למשוך תשומת ליבו של השופט אליהם ואל הכלב שהם מחזיקים. בעיני נסיונות כאלה הם ההיפך המוחלט מהתנהגות ראויה של נוהג צעיר ושל מציג כלבים בכלל.

לתשומת לבם של כל הנוהגים הצעירים שלא אכפת להם אם חלק מהנקניקיה שהם משתמשים בה כפתיון נופל ומסיח את דעתם של הכלבים האחרים, ולתשומת לבם של הנוהגים שמשתמשים בצעצועים מצפצפים ומצפצים על הנוהגים והכלבים האחרים בזירה: על פי אותם הכללים ואותו התקנון, הפלת חפצים בזירה, שימוש לא נכון ברצועה וכו' הם חלק מהתנהגות לא ספורטיבית ולא ראויה, ועל השופט לקחת את כל זה בחשבון.

כחלק מאותם כללי התנהגות ספורטיבית ראויה אמורים הנוהגים הצעירים להכנס לזירה בלבוש הולם ובהופעה מכובדת. אני לא רוצה להכנס לויכוחים מיותרים, אבל אומר את דעתי כשופט: אני לא סבור שחצאיות מיני קצרצרות הן הופעה הולמת, בדיוק כמו שאני סבור שכפכפים ומכנסיים קצרים אינם הופעה הולמת. גם כאן הרצון למשוך תשומת לב משכיח לפעמים את הצורך בהתנהגות ספורטיבית ראויה, וחבל. מאוד חבל.

ואם כבר אמרתי את דעתי על הנוהג הפסול לנסות למשוך תשומת לב בזירה, אני רוצה להשתמש בביטוי שמופיע במפורש בתקנון הנוהג הצעיר של ה-FCI.

על פי התקנון על הנוהג הצעיר להיות נוכח אבל נסתר. Being present yet discreet

לפני עשרות שנים הוצג בארץ סרט צרפתי מקסים, "סיפור בזיג זג". סרט הזוי במקצת, שאחד מגיבוריו היה אדם שסבל מחוסר בטחון עצמי. הוא כל כך לא החשיב את עצמו שכשצילמו אותו הוא לא הופיע בתמונות. בשביל המצלמות הוא היה שקוף. וזו אולי אמנות הצגת הכלבים על רגל אחת: עניינה היחיד של תערוכת כלבים הוא שיפוט הכלב, לא שיפוט המציג. 

נוהגים צעירים: נסו להיות שקופים. נסו לעשות כל מה שאתם יכולים על מנת שהשופט בזירה לא יראה אתכם בכלל. עשו שעורי בית. הכירו את הכלב שאתם מציגים, בנו איתו הרמוניה ושיתוף פעולה. למדו כל מה שאפשר על הגזע. תהיו טובים, התנהגו יפה והראו התנהגות ספורטיבית אמיתית. הדברים האלה הרבה הרבה יותר חשובים מניצחון בתחרות הנוהג הצעיר.