כמה עולה? רשומה ארוכה במיוחד על מחירי הגורים הגזעיים בישראל.

"תגיד, כמה עולה הגור הזה?"

"זה לרציניים בלבד. הוא בן לאלופי עולם. הגור הזה עולה שנים עשר אלף ש"ח".

אז כמה עולה הגור? שלושים אלף ש"ח זה הרבה או מעט?, האם זה מוסרי או לא? האם צריך למכור כלבים גזעיים או לתת אותם במתנה? הרבה שאלות קשורות בעובדה שכלבים גזעיים נמכרים בכסף רב. אפשר וראוי לשאול את כולן, אבל ברשומה הזו אני רוצה לשאול רק שתי שאלות: מה באמת קובע את מחירו של כלב גזעי, והאם זה מועיל או מזיק לכלבים ולכלבנות.

הערת שוליים ראשונה: לפני שאני מתחיל לכתוב לגופו של עניין חשוב לי להדגיש: אני חסיד גדול של השוק החופשי. אני מאמין שכל אחד רשאי למכור את רכושו למי שהוא רוצה ובמחיר שהוא קובע. מי שלא רוצה, שלא יקנה. אין לי שום עניין להכנס לכיסו של איש, והרשומה הזו אינה מכוונת להיות ביקורת אישית נגד אף אחד. אני מבקש ברשומה זו להסביר מה באמת קובע את מחיר הגורים הגזעיים בישראל ולאיזה נזק גורמת התופעה.

המוקש הראשון בדיון החשוב הזה הוא הרעיון שכלב הוא רכוש. האם כלב הוא באמת רכוש שאפשר למכור ולקנות? האם ראוי לקנות ולמכור כלבים? או האם, כמו בבדיחה הידועה, כבר סיכמנו שהיא זונה ונשאר רק לסגור על המחיר?

עובדתית, למרות האמירות הרווחות בקרב אוהבי חיות ובעלי כלבים, בתוך המונח המשפטי "רכוש" כלולות גם חיות מחמד. נחשים נדירים, ציפורים ותוכים, דגי נוי חתולים וכלבים, כל אלה נחשבים על פי החוק כ"מטלטלין", כלומר רכוש שניתן למכור ולקנות, לסחור בו, להיות בעליו ולהעביר את הבעלות בו לאחרים.

כלבים אינם סחורה, פוסטר מתוך קמפיין חברתי

כשכלב נושך, אנחנו רואים את בעליו כאחראי לנזק שנגרם למישהו, ובצדק. ברור לכולנו, גם לפעילי זכויות בעלי החיים שהסטטוס המשפטי "בעלים" הוא שמטיל אחריות על אדם לנזק שנגרם כתוצאה ממעשהו של הכלב. תארו לעצמכם אדם שמנסה לשכנע את השופט בבית המשפט עם הטענה הבאה: "לא אדוני השופט. אני לא הבעלים של הכלב. אני בסך הכל האדם שאצלו הוא חי. אני מאכיל אותו, דואג לו, אבל אני לא הבעלים שלו. כידוע לך אדוני השופט, כלב הוא נשמה חופשית ואי אפשר להיות בעלים של נשמה של מישהו. מה, הילדים שלך אדוני השופט הם רכוש? והכלב הזה הוא כמו הילד שלי. הוא לא רכוש שלי ואני לא הבעלים שלו, ובגלל זה ברור שאני לא צריך לשלם לילדה את הפיצוי על הנשיכה שהוא נשך אותה". נו, אף אחד לא מעלה על דעתו שטענה כזו יכולה להתקבל בבית המשפט. אפילו לא פעילי זכויות בעלי החיים הקיצוניים ביותר.

אם הסכמנו שכלבים הם רכוש, לפחות מהבחינה המשפטית, המסקנה המתבקשת היא שאפשר למכור ולקנות אותם. העניין הוא שבניגוד למכוניות, דירות ויהלומים  לכלבים אין מחירון, ואי אפשר ללכת לשמאי ולקבוע את מחירם. אז איך בכל זאת מתנהל המסחר בכלבים?

גורי כלבים גזעיים נמכרים בישראל במחירים שבין אלפי שקלים בודדים לעשרות רבות של אלפי שקלים. יש גזעים פופולאריים מאוד ויש גזעים שממש לא, והמחירים – בהתאם. בתוך כל גזע המחירים פחות או יותר אחידים.

מידי פעם אני קורא הסברים שנותנים "מגדלי כלבים" למחירים המטורפים של גורי הכלבים הגזעיים. להרגשתי, ההסברים נובעים מכך שהמוכרים מרגישים צורך להתנצל על המחיר שהם מבקשים. מעולם לא שמעתי מוכר מכוניות נותן הסברים למה המכונית שהוא מוכר עולה הרבה. במקרה של גורי כלבים גזעיים יש כנראה צורך בהסברים ובתרוצים, אחרת לא היינו רואים אותם בכלל. חלקם אינם שווים התייחסות, אבל חלקם בהחלט ראויים לבחינה. לפני זמן מה כתבה מישהי פוסט בפייסבוק שמנסה להסביר למה מחירי כלבים גזעי גבוהים. זה בדיוק מה שהיא כתבה:

                 המחיר של גור גזעי משקף את ההשקעה של המגדל בגידול מקצועי ברמה גבוהה:

                 1. קניית הכלבה באיכות גבוהה וקווי דם מבטיחים.

                 2. גידול, טיפוח במיטב החומרים, מזון איכותי, ויטמינים וטיפולים וטרינריים.

                 3. השתתפות בתערוכות כדי להחשף לשופטים בינלאומיים ולקבל חוות דעת אוביקטיבית.

                 4. בדיקות ע"י מרכז הגזע על מנת למצוא זיווג מתאים לטובת איכות המשך הגזע.

                 5. בדיקות וטרינריות של הכלבה לפני הזיווג.

                 6. הזרעות כל יומיים בפיקוח וטרינרי.

                 7. בדיקות וטרינריות במהלך הריון.

                 8. המלטה קיסרית/טבעית בפיקוח וטרינרי.

                 9. תא המלטה עם חימום ואין ספור חיתולים.

                10. ויטמינים ומזון מיוחד לגורים ולאם.

                11. תילוע, חיסונים, צ'יפ.

                12. בדיקת שגר ע"י רכז גידול.

                13. מציאת בית מתאים (פירסום והתמודדות מול בורות וזלזול של פונים אקראיים).

                14. ליווי הגורים לאחר מכירה. יעוץ בנושאים שהדף לא יספיק בשביל לפרט ובסבלנות אין קץ.

                15. הוצאת תעודות יוחסין מההתאחדות הישראלית לכלבנות.

את רשימת ה"השקעות" הזו אפשר בקלות לחלק לשלושה סוגים:

• העלויות הכרוכות בקניית הכלבה והחזקתה השוטפת, כאלה שמשלם כל אחד שיש לו כלב – זכר או נקבה, גזעי או מעורב,
• העלויות הכרוכות בהכנסת הכלבה להריון וגידול הגורים,
• העלויות הכרוכות בקידום מכירת הגורים ואין להן שום קשר לכלבה עצמה או לגורים.

"קניית הכלבה באיכות גבוהה" היא הוצאה כספית שלא צריך להיות לה קשר לגורים עתידיים. מי שבוחר לקנות כלב גזעי עושה זאת כי זה מה שהוא רוצה: כלב מגזע מסויים ולא משהו אחר. כל אחד רוצה שהכלב או הכלבה או הכלבים שלו יהיו בריאים, יתפקדו היטב, יחיו חיים בריאים מאושרים וארוכים. אף אחד לא רוצה מלכתחילה כלב שאינו מתפקד היטב או כלב שסובל ממחלות כרוניות. את ההוצאה הזו מוציא כל מי שרוצה כלב גזעי בריא. מצד שני, אם ההחלטה לקנות כלבה גזעית במחיר גבוה נעשית על בסיס ההנחה שבגיל מסויים אפשר יהיה להכניסה להריון ולמכור את הגורים וכך לכסות את ההוצאה הגבוהה – הרי זו השקעה כלכלית טהורה, ואין לה דבר וחצי דבר עם אהבת כלבים וגידולם. במקרה כזה הכלבה היא מכשיר לייצור הכנסה כספית ותו לא. אגב, מבחן מעניין יכול להיות מבחן מס ההכנסה: האם שלטונות המס יסכימו לראות בקניית הכלבה הוצאה מוכרת שנעשית לשם ייצור ההכנסה? אם כן, בוודאי שאין מחלוקת שמדובר באמצעי יצור.

קצת מעליב בעיני ש"גידול, טיפוח במיטב החומרים, מזון איכותי, ויטמינים וטיפולים וטרינריים" נחשבים בעיני מישהו כעלויות שמצדיקות מחיר גבוה לגורים גזעיים. מה, בעלי כלבים זכרים, נקבות שאינן עומדות להמליט וכלבים מעורבים מכל הסוגים אינם מאכילים את הכלבים שלהם במזון הטוב ביותר? הם אינם מעניקים להם את כל הטיפולים הוטרינריים הדרושים? אינם משלמים ברצון ובאהבה על עלות שצריך על מנת שהכלבים שלהם יחיו חיים טובים מלאים ומאושרים? עצם הטענה לקשר בין ההוצאה הזו למחיר הגורים נותנת לגיטימציה לכל מי שאין לו כלבה גזעית שמועמדת להרבעה להשקיע בכלב שלו פחות. אוי לנו ואבוי לנו אם נסכים לכך, אפילו ברמז.

כאמור, אלה העלויות הכרוכות בקניית הכלבה והחזקתה השוטפת. את הכסף הזה מוציא כל אחד שיש לו כלב – זכר או נקבה, גזעי או מעורב, וטוב שכך. ראוי שכולנו נשקיע כל מה שאפשר ברווחת הכלבים שאנחנו מחזיקים. זה אלף בית של החזקת כלבים אחראית, ואין בהוצאות האלה שום קצה של הצדקה למחיר מופקע של גורים גזעיים.

נעבור לסוג השני של ההוצאות הכספיות - העלויות הכרוכות בהכנסת הכלבה להריון וגידול הגורים עד מכירתם. בדיקות וטרינריות של הכלבה לפני הזיווג, הזרעות כל יומיים בפיקוח וטרינרי, בדיקות וטרינריות במהלך הריון, המלטה קיסרית/טבעית בפיקוח וטרינרי, תא המלטה עם חימום ואין ספור חיתולים, ויטמינים ומזון מיוחד לגורים ולאם, תילוע, וחיסונים – אלה ההוצאות שפרטה אותה גברת. זו אמירה כל כך עצובה בעיני. יש בה השלמה עם נוהג פסול, שסותר במהותו את כל מה שאני אוהב בגידול מכוון של כלבים גזעיים. לעניות דעתי כלבה צריכה להתייחם באופן טבעי, להכנס להריון באופן טבעי וללדת באופן טבעי, או לא להכנס להריון ולא להעמיד צאצאים בכלל. הנצחת חוסר היכולת להתמודד עם המלטה באמצעות ניתוח קיסרי עומדת בניגוד לאני מאמין הכלבני שלי. כלבה שלא מסוגלת להמליט לא צריכה להמליט. המחלוקת העיקרית שלי בעניין הזה היא עם חברי שמגדלים כלבים מגזעים שמתקשים להרביע, להחזיק הריון ולהמליט. אי אפשר לומר זאת בעדינות: גזע של בעלי חיים שאינו מסוגל להתרבות באופן טבעי הוא גזע חסר הצדקה לקיומו. הכלבנות הגזעית אמורה לעסוק בטיפוח כלבים בריאים, ולא בהנצחת בעיות בריאותיות קשות כמו חוסר היכולת הבסיסי להתרבות באופן טבעי. אבל זו רק דעתי, ולא כולם צריכים להסכים.

הערת ביניים שניה: יוצאי דופן הם גזעים שממליטים גור אחד או שניים בלבד בכל המלטה. קשה מאוד לעמוד בהוצאות הכרוכות בגידול גזע כזה ממכירת גור בודד. זהו מקרה קיצון ודורש עיון נפרד, ואולם גם במקרה כזה המחירים הנהוגים גבוהים עשרות מונים מהמחיר הדרוש על מנת לאפשר גידול בלי לממן אותו ממקורות אחרים.

לגבי תא המלטה עם חימום, מזון מיוחד לגורים ולאמא, חיסונים ותילוע אין לי הרבה מה לומר. אני רוצה לקוות שגם מי שאינו מתכוון למכור את הגורים הגזעיים של כלבתו במחיר מופקע או מי שהכלבה המעורבת שלו המליטה ואין לו שום כוונה למכור את הגורים בכלל, גם הם ישקיעו את הכסף הנדרש לטיפול ראוי ומלא באם ובגורים. זו חובתנו הבסיסית כלפי בעלי החיים שאנחנו אחראים להם מבחירה, לא משהו שקשור במחיר הגורים, אם בכלל ימכרו. מי שלא מתכוון לתת לכלבה שלו ולגורים שלה את המיטב האפשרי בזמן ההריון וחודשי החיים הראשונים של הגורים, שלא יעז להרביע את הכלבה ולייצר גורים. כל כך פשוט, וכל כך לא קשור למחיר הגורים.

הסוג השלישי של הוצאות הן אלו הקשורות בשיווק ובמכירה של הגורים. "הורים אלופים" הם מקדם המכירות האולטימטיבי. הורים אלופים שווים מחיר גבוה, ויכולת מכירה טובה יותר מ"סתם" גורים. בעיני ההוצאות על השתתפות בתערוכות הן התרוץ החלש ביותר למחירים גבוהים של גורים גזעיים. אל תטעו: אני אוהב מאוד תערוכות כלבים. אני משתתף בתערוכות כלבים כמציג, מארגן ושופט כבר יותר משלושים שנה. אני חושב שתערוכות כלבים הן חלק חשוב ומשמעותי בגידול מכוון של כלבים גזעיים. יחד עם זאת אני חושב שמי שרוצה להשתתף בתערוכות כלבים עושה זאת כי הוא אוהב את זה ולא כדי לתרום משהו לגידול דור כלבים שיהיו טובים כמו הוריהם או יותר מזה. בשביל לגדל כלבים איכותיים, טיפוסיים לגזעם ובריאים אין שום חובה להשתתף באין סוף תערוכות, לטוס עם הכלב לחו"ל או לרדוף אחרי נצחונות וגביעים. בשביל זה צריך ידע והבנה, השקעה רבת שנים, סבלנות והרבה מזל, ואלו לא נמדדים בכסף.

כולנו מבינים שאם היה מגיע מגדל דמיוני מייבא כלבים גזעיים על חשבונו ומוכר אותם באלפיים ש"ח האחד, היו כל המגדלים נאלצים ליישר קו ולהוריד את המחירים לסכום זה. למרות שההוצאות בהחזקת כנעני ופומרניאן זהות, מחיר האחד אלפי שקלים בודדים ומחיר השני יכול להגיע לשלושים ארבעים ואפילו חמישים אלף שקלים. לשניהם אין היצע גדול. בשני הגזעים ההמלטות נדירות ומעטים הגורים, אבל הגזע האחד פופולרי מאוד והשני ממש לא.

והמסקנה המתבקשת מכל זה פשוטה למדי:

אין שום קשר בין כל התירוצים שמתרוצצים בפייסבוק לבין המחירים שבהם נמכרים כלבים גזעיים. כמו בכל דבר אחר גם בכלבים גזעיים המחיר נקבע אך ורק על פי היצע וביקוש, וכל השאר הם תירוצים, קשקושים וסיפורי סבתא. המחירים של גורים מגזעים שונים וההבדלים בין מחירים אלו נובעים מחוקי שוק פשוטים, תדמית ויחסי ציבור, פופולריות ושיווק, לא שום דבר אחר.

האם אני נגד מכירת גורים גזעיים בכסף? בוודאי שלא. אני חושב שגורים גזעיים צריכים להמכר בכסף, או להינתן כמתנה בעלת ערך למישהו שמכירים היטב וסומכים עליו. התשלום תמורת הכלב מייצר מחויבות נוספת, גם אם אנחנו לא אוהבים את הרעיון הזה. מי שקונה כלב בכסף לא ינטוש אותו סתם ככה כי נמאס. למה? כי זה טבע האדם. העיקרון הפסיכולוגי הנקרא "הדיסוננס הקוגניטיבי" שהגה ליאון פסטינגר בשנות החמישים נכון גם במקרה זה. כל מומחה בשיווק ומכירה יודע להסביר מדוע מוצר שמחולק בחינם אינו מוערך על ידי המקבלים כמו שהיו מעריכים אותו, את אותו המוצר בדיוק, אם היו משלמים עבורו מחיר ריאלי. יחד עם זאת אני משוכנע לגמרי שאפשר לגדל כלבים גזעיים ולמכור גורים במחירים סבירים ונמוכים, אבל לדעתי ולמרבה הצער, זה לא עומד לקרות בקרוב.

ליאון פסטינגר, האיש שגילה שאם נשלם עבור משהו נעריך אותו בגלל הדיסוננס הקוגניטיבי

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה השניה, החשובה עוד יותר: האם המחירים הגבוהים והמופקעים של גורים גזעיים מועילים או מזיקים לכלבים ולכלבנות?

כתבתי שלדעתי עליית המחירים בשוק לא תפסק. הסיבה לכך היא שקביעת מחירי הכלבים כבר לא נמצאת בידי הכלבנים. היא מזמן עברה לידי אנשים שאין בינם לבין הכלבנות דבר וחצי דבר. המחירים נקבעים על ידי אנשים שמוכרים כלבים אך ורק על מנת להרוויח מזה כסף, גדול ומהר ובקלות.

היקר מכל הכלבים הגזעיים, המסטיף הטיבטי. מחירו יכול להגיע למאות אלפי דולרים

לאנשים האלה, ספסרי הכלבים הגזעיים, יש מטרה אחת. הם מוכרים כלבים על מנת ליצור לעצמם רווחים כספיים, אם ממכירת כלבים במחיר גבוה יותר ממה ששילמו עבורם ואם על ידי ייצור גורים ומכירתם. יש להם אינטרס להשאיר את המחיר גבוה (ואם אפשר להעלות אותו עוד יותר, מה טוב), ליצור ביקוש, לשמור על היצע נמוך, ליצור דרישה בשוק והכל על מנת להרוויח כסף. רווחת הכלבים, בריאותם והשמירה על טיפוסיות הגזע לא מעניינות אותם. ביום שמחירי הכלבים יצנחו הם יעברו לספסר בסחורה מסוג אחר (וזה לדעתי הפתרון האפשרי היחיד לבעיה כמו שתקראו בעוד כמה שניות). אבל הם אינם יכולים להציג את עצמם כסוחרי כלבים. לסוחרי כלבים אין לגיטימציה ציבורית. הדרך היחידה שלהם לעשות זאת היא במסווה של מגדלי כלבים.

הערת ביניים שלישית: כל הכלבים הגזעיים מקבלים תעודות יוחסין מההתאחדות הישראלית לכלבנות. ההתאחדות מחזיקה בספר הגידול שלה את כל המידע אודות יבואנים, סוחרים, מספרי ההמלטות והגורים הגזעיים שמייצר כל אדם בישראל. חשיפת כל המידע הזה בשקיפות מלאה לציבור היתה יכולה למנוע את התופעה המכוערת של סחר בכלבים גזעיים כליל או לפחות להקטין את מימדיה בצורה משמעותית, אבל למרות כל ההבטחות לפתוח את ספר הגידול לעיון הציבור במלואו בוחרת ההתאחדות בינתיים שלא לעשות זאת מסיבות שאפשר רק לנחש.  

במציאות, הדינמיקה פשוטה: מגדלים טובים ואוהבי כלבים מעלים קצת את מחירי הגורים, כי הם יכולים וכי הדבר נראה להם נכון. כשהמחיר מספיק גבוה, נכנסים לתמונה סוחרי כלבים שמעלים את המחיר עוד יותר, מייצרים תדמית פופולרית, מייצרים עוד ועוד גורים ומרביצים קופה על חשבון הכלבנות והכלבים. כשהמחיר גבוה מספיק הכלב הופך לסמל סטטוס ומי שקונים את הגורים כבר אינם רק אוהבי הכלבים אלא בעיקר אלו שרוצים להוסיף סמל סטטוס נוסף לאלה שכבר קנו קודם. המעגל השוטה הזה ממשיך להתגלגל עד שיום אחד סר חינו של הגזע ובבת אחת הכל נעלם. המחיר צונח, קשה למכור גורים, ולבסוף נשארים רק המגדלים האמיתיים, אלה שלא עניין אותם הכסף מלכתחילה אלא רק אהבת הכלבים והגזע.

אני סבור שכל זמן שהמחירים ישתוללו ויאמירו המצב ילך ויחריף, ויותר אנשים ייצרו גורי כלבים למען בצע כסף. ככה זה בכל מוצר: כשמוצר מתייקר ורמת הרווח עולה, יותר ויותר יצרנים נכנסים לשוק. זו כלכלה בסיסית והיא אינה שונה כשמדובר בכלבים.

מה הפתרון? קל להסביר עם דוגמא מוכרת וידועה: כשפוקע הפטנט והמונופול נשבר נכנסות לשוק תרופות גנריות במחירים נמוכים. מחירי התרופות המקוריות צונחים בבת אחת. העלויות בייצור תרופות אינן יורדות כמובן, רק הרווח מצטמצם. התרופות הגנריות מכילות את אותם החומרים בדיוק, והן איכותיות באותה המידה. כפועל יוצא כשהרווח מצטמצם החברות שעשו רווחי ענק נאלצות לעבור למוצר הבא. כשמגדלי הכלבים האמיתיים יתחילו למכור את הגורים שלהם במחיר נמוך, למרות שהם יכולים לקבל יותר, ייעלמו כל אלה שמייצרים גורים בשביל הרווח הכספי. בטווח הקצר יצטרכו המגדלים לוותר על הרווחים, אבל בטווח הארוך יצילו וישמרו את הגזע. זו האחריות האמיתית שלנו כאוהבי כלבים, כמגדלי כלבים גזעיים, כמי שרוצים לשמור על רווחתם ובריאותם של הכלבים הגזעיים שאנחנו מגדלים.

אוטופיה? אולי, אבל אני אופטימי. נדמה לי שככל שנדבר על זה יותר, נדוש ונלוש את הנושא, נאמר את הדברים בצורה ברורה וגלויה ונפסיק לחשוב על הרווח בטווח הקצר הסיכוי שבעתיד יקרה שינוי ילך ויגדל. הרשומה הזו היא התחלה. עכשיו תורכם להגיב, להפיץ, לדבר ולגלגל את הרשומה הזו הלאה. אני מזמין אתכם להיות חלק מהשינוי. בואו יחד נוריד את מחירי הגורים הגזעיים בישראל בחזרה למקומם הנכון ונעשה צעד חשוב במלחמה במסחר בכלבים גזעיים.