הרהורים על צילומי אגן ושיקולים גידוליים

לפני שנתחיל אני רוצה לפתוח בשתי הערות: האחת, דעתי האישית היא שצילומי אגן הם כלי חשוב להכרת מצבו של הכלב הבודד ולהבנת המגמות בגידול ברמת הגזע, אך הם לא הוכיחו את עצמם במהלך חמישים השנים האחרונות ככלי לשיפור מצבם הבריאותי של הכלבים. דור מצולם הולך ובא, ושיעור הכלבים הנגועים בהיפ-דיספלזיה אינו יורד בשום מקום בעולם. גם במקומות שבהם היתה השפעה חיובית לסלקציה מסוג זה היא לא החזיקה מעמד לאורך שנים. כשאתם קוראים את הרשומה אל תחשבו לרגע שאני חסיד גדול של שימוש בצילומי אגן להגבלת השימוש בכלבים לגידול. אחרי הכל, אנחנו מגדלים כלבים ולא אגנים. השניה, הרשומה הזו נועדה בעיקר לפתח דיון. הרגישו בנוח לכתוב את דעתכם - כל דעה לגיטימית אם היא נכתבת בשפה מכבדת ומכובדת.

ומכאן, לעניין:

ההחלטה באיזה כלב זכר כדאי להשתמש לגידול הדור הבא אינה קלה אף פעם. בחירת הכלב היא אמנות, ודורשת עין טובה, ידע מקיף והרבה נסיון. היא גם דורשת הבנה בתקנונים ויכולת תמרון גדולה סביב סעיפיהם. הנה מקרה לדוגמא:

כלב זכר, מרשים ויפה, עם צילום אגן בתוצאה D, התוצאה כמעט הגרועה ביותר. בנוהל הגידול המשלים של החוג הרלוונטי מופיעה ההגבלה הזו: 

"לצורך גידול אגן יחשב כשיר עד לדרגה C לזכר מכל הגזעים ועד לדרגת פגיעה D בנקבה מכל הגזעים."

בעברית פשוטה, בלי שום פרשנות, כשיר עד לדרגה C (בניגוד לניסוח "עד וכולל “C) משמעו A ו- B כשיר, C ו-D לא כשיר. יש שיגידו שזו הגבלה ראויה ונכונה.

תוצאת צילום האגן נרשמת כידוע בספר הגידול, והכלב רשום כפסול לגידול בספר הגידול של ההי"ל. אי אפשר להשתמש בו לגידול. עזבו אי אפשר, ממש לא צריך. כי זה ההגיון הבסיסי מאחורי צילומי אגן – אם יש לך כלב בריא וכלב חולה, אל תשתמש בכלב החולה. ההגיון הזה מופיע במפורש בקווים המנחים של ה-FCI  שהם חלק מנוהל הגידול של ההי"ל.

 זה הרגע הנכון לראות סרטון קצר שמסביר היטב מה זה בכלל היפ-דיספלזיה.

זה כמובן לא מפריע למגדל לרשום את הכלב לתערוכות ולקטוף כמה תארים. הכלב, כאמור, יפה ומרשים. במחוזותינו הגביעים והרוזטות הגדולות מכסים היטב על הבעיות הבריאותיות והגנטיות. הכלב נרשם ונשפט בכמה תערוכות למרות שכאמור הוא פסול לגידול. איש לא שם לב לסעיף בתקנון התערוכות שקובע כי כלבים שבספר הגידול נקבע כי הם לא לגידול / פסולים לגידול, לא יוכלו להשתתף בתערוכה. והכלב זכה בתואר הלאומי ובתואר הבינלאומי, כי הוא באמת יפה ומרשים, כמו שכתבתי.

המגדל שמתעלם מהפגם הגנטי ומתייחס בעיקר לזכיות לגביעים ולתארים מאוד מאוד מאוד רוצה להשתמש בכלב לגידול. הכלב פסול לגידול, אבל יש לו תארים. הוא יפה אבל עם מטען גנטי בעייתי מאוד. אז מה עושים? פונים לנוהל  הגידול ומחפשים. ושם, בנוהל, יש מוצא:

"זכרים ונקבות בדרגות פגיעה חמורות יותר יוכלו להיות מאושרים להרבעה רק כאשר יש להם ערך גידולי ורק לאחר בדיקה קלינית שיפוטית מיוחדת שתיערך לכלב/ה ע"י מרכז הגזע הספציפי לגזע, שופט מוסמך לגזע ווטרינר בעל ידע וניסיון בבעיות גידול. הבודקים ימונו לתפקיד ע"י ועדת הגידול של החוג."

צילום האגן של בילבו בן השבע, מלמוט עובד ופעיל עם שני תארי עבודה

מילים אחרות, הגבלת השימוש בכלב זכר לגידול שסובל מהיפ דיספלזיה אינה באמת כלל. היא הנחת עבודה שניתנת לסתירה. הכלל הקובע כי "שרץ אינו כשר" הוא כלל עם הגיון פנימי ברור (גם אם לא כולם מסכימים איתו כמובן), אבל המשפט "שרץ אינו כשר אלא אם מומחה יעיד שהשרץ טעים במיוחד, ואז הוא ישב ככשר" הוא צחוק מהעבודה. תחליטו: כן או לא. תשובות שונות לכלבים שונים מביאות אותי למסקנה אחת: המגבלה אינה רצינית ואינה באמת חשובה גם בעיני אלו שלכאורה מאוד מאמינים בה.

ומה דעתכם?