למה הסמוייד לבן?

לפעמים שאלות פשוטות מגיעות עם תשובה ארוכה ומעניינת. גם השאלה הזו, למה הסמוייד לבן היא כזו. אבל לפני שנתחיל, תסתכלו על התמונות האלה ונסו למצוא את המכנה המשותף לכולן:

נכון. ניחשתם. כל בעלי החיים האלו לבנים. השועל הארקטי, הדוב הלבן, הזאב והארנבת (למה תמיד זו ארנבת ואף פעם לא ארנב? נצטרך לחקור גם את זה מתי שהוא) כולם לבנים. וכולם חיים בצפון, בשלג. והשלג לבן.

או, אז עכשיו אנחנו מבינים למה הם לבנים: בשביל ההסוואה.

אז זהו, שממש לא. סיפור ההסוואה הוא לא יותר מאגדה אורבנית שמספרים אלו שאין להם תשובה טובה יותר. אין לאף אחד מבעלי החיים הללו צורך בהסוואה, והשלג בכלל לא לבן. השלג שקוף והוא נראה לבן רק בגלל החזר האור. מצד שני, להחזר האור יש חלק מרכזי בהסבר הנכון למה בעלי החיים בצפון לבנים.

כל שערה של כל בעל חיים, בנויה משלוש שכבות:

• ה- cuticle, שכבה חיצונית דמויית קשקשים שמכסה ואוטמת את השכבות הפנימיות,
• ה- cortex, שכבה של פיגמנטים שאחראיים על הצבע ונמצאים בעיקר בשכבה האמצעית, אך עשויים לחדור גם לשכבה הפנימית. הצבע בשערות נקבע על ידי כמות הפיגמנט (מלנין) וסוג הפיגמנט.
• ה- medulla, השכבה הפנימית בתוך השערה שבנויה מתאי אויר נפרדים, משהו כמו ניילון פצפצים טבעי, רק ממש ממש בקטן.

שימו לב ליחס בין השכבות בשערה רגילה: המדולה קטנטונת לעומת הקורטקס

השערות הלבנות של הסמוייד (ושל ההסקי, המלמוט ושאר הכלבים הצפוניים, שהפרווה הפנימית שלהם תמיד לבנה) הן כמעט חסרות פיגמנט. העדר הפיגמנט גורם לא רק לשינוי הצבע, או יותר נכון להעלמות הצבע אלא גם - וזה הקטע החשוב לענייננו - לשינוי מבני של הקורטקס והמדולה. השינוי מאפשר הסתגלות והתאמה למזג האוויר הקר באזורי הצפון. כששכבת הפיגמנט נעלמת המדולה הופכת רחבה יותר ותופסת חלק גדול יותר מנפח השערה, מספר תאי האויר שבה גדל באופן מאוד משמעותי, החלק העליון של השערה מתרחב והחלק התחתון שלה קטן. 

בואו ננסה להבין יחד מה התרומה של כל אחד מהשינויים המבניים הללו ליכולת של הכלב להתמודד עם הקור באזורי המחיה שלו.

• כשהשערות יותר דקות בחלק הקרוב לעור, יותר אויר נכלא בין העור לשכבת הפרווה ומפחית את איבוד החום. זו תופעה מוכרת לכולנו, והיא הסיבה שאנחנו ישנים עם שמיכות פוך ולובשים סוודרים מצמר. האוויר הכלוא בהם מבודד אותנו מהקור.

• הגדלת ההיקף של החלק העליון בשערה יהפכו אותה ליותר גמישה, כך שהרוח תוכל לכופף אותה ולעבור מעליה, ולא תפריד בין השערות ותעבור ביניהן. האויר הכלוא בין השערות יישמר ולא יתקרר.

פרווה שהרוח יכולה לעבור מעליה

וזה מה שקורה כשהרוח יכולה להפריד בין השערות. זה יפה, אבל לא שומר על החום.

• חלק תחתון דק יותר יאפשר צימוח של יותר שערות ליחידת שטח עור, בין היתר על ידי התעוררות זקיקי שערות רדומים. (מעניין אם הפטנט הזה יכול לעבוד גם אצלנו. אולי כדאי לכל הקרחים שבינינו לעבור לגור ליד הקוטב הצפוני...)

• התאים מלאי האויר מגדילים את אפקט הבידוד. זו פיסיקה פשוטה ואנחנו מכירים אותה היטב מהחלונות הכפולים. חשבתם פעם למה שתי זכוכיות בחלון מבודדות כל כך הרבה יותר טוב מזכוכית אחת? זו לא הזכוכית אלא העובדה שהזכוכית הפנימית מחזירה את הקרניים במקום לתת להן לעבור. כשיש יותר תאים כאלה הבידוד יותר איכותי.

ככה עובדת זכוכית בידודית בחלון

תאי האוויר בשערה, צילום במיקרוסקופ

השינויים הללו במבנה השערות של בעלי החיים הארקטיים לא נגרמו בבת אחת, אלא בתהליך אבולוציוני ארוך בן אלפי שנים. אנחנו צריכים לתת כבוד לכלבים הצפוניים ולהבין שחלק מתכונות היסוד שלהם הן תוצאה של תהליכים טבעיים ארוכים ואמיתיים ולא תוצאה של הנדסה גנטית קצרה מעשה ידי אדם. הסמוייד לבן על מנת לאפשר לו להתמודד עם קור קיצוני. לא הצבע הלבן שומר עליו מפני הקור. השינויים שנגרמים למבנה השערה בגלל העלמות הפיגמנטים מתוכה הם שמאפשרים לסמוייד לישון במינוס ארבעים מעלות ולחלום חלומות עליזים. זו דוגמא נפלאה של התאמה אבולוציונית של בעלי חיים לתנאי מחיה יוצאי דופן, ודוגמא נפלאה למה לא צריך להאמין לכל אגדה שמספרים לנו בעלי כלבים.

על השאלה למה הסמוייד תמיד מחייך ננסה לענות בפעם אחרת. בינתיים, חורף נעים לכולם!