זהו עצם העניין? לא, זו עצם של הכלב

יש מילים שאני מאוד אוהב. המילה "אינטרדיסציפלינרי", למשל. 

כידוע, אחת הבעיות המרכזיות בכלבנות העולמית הם הכלבנים. מדובר בעולם שלם של ידע שבאופן פרדוקסלי מרבית האנשים העוסקים בו מחזיקים כלב מתוך אהבה ולאו דווקא מתוך ידע וניסיון. כך קורה שלעתים קרובות הופכים "משהו ששמעתי פעם ממישהו", ו"קראתי על זה באיזה מקום, נדמה לי שזה הופיע על תווית של מוצר" למקורות ידע "מדעיים" מוסמכים ובלעדיים שעל פיהם סובבת הכלבנות. הרבה אגדות אורבניות, דעות קדומות, סיפורי סבתא וקשקושים אחרים ממלאים את העולם הכלבני. ובשביל זה אנחנו כאן, בשביל ללמוד.

לפעמים הבורות  שלנו מדהימה אפילו את הכלבים...

ריצ'רד באקמינסטר פולר היה אדריכל, מהנדס, ממציא, פילוסוף ואיש רוח וחזון אמריקאי. הוא עסק במגוון רחב מאוד של תחומים ביניהם עיצוב, מתמטיקה, קרטוגרפיה וחקר החלל. הוא ידוע בעיקר בזכות פיתוח הכיפה הגאודזית ובזכות "גרף הכפלת הידע". הוא הבחין כי עד 1900 הידע האנושי הוכפל כמאה בכל מאה. עד סוף מלחמת העולם השנייה הידע הכפיל עצמו כל 25 שנים. היום הדברים אינם פשוטים, לסוגים שונים של ידע שיעורי צמיחה שונים. לדוגמה, ידע בננוטכנולוגיה מכפיל עצמו כל שנתיים, ידע קליני כל 18 חודשים. בממוצע, הידע האנושי מכפיל עצמו כל 13 חודשים. לדברי IBM, שימוש ב- IOT יוביל להכפלה של ידע כל 12 שעות (!).

ואם הידע מכפיל את עצמו, כלומר מתחלף כל כך מהר, מה הטעם לדעת דברים? יכול להיות שהידע שלמדנו אתמול לא יהיה רלוונטי מחר... באמת אין כל כך טעם לאגור ידע "יבש". הרבה יותר חשוב לדעת ליישם ידע מתחום אחד בתחום אחר לגמרי. להפוך את הידע עצמו לאינטרדיסציפלינרי. לחבר חיבורים, לחשוב מחוץ לקופסא.

לא מזמן הוזמנתי להעביר הרצאה בפני קבוצה של בעלי גרייהאונד איטלקי. הכלבים הרועדים והחלושים שאם אתה מסתכל עליהם חזק הם שוברים את הרגל. הדבר הראשון שלמדתי מהם הוא שבעברית קוראים להם "איגים". ואני, כמו שאתם יודעים, מגיע מעולם כלבי המזחלות, עולם העבודה, עולם שבו הכלבים רצים שלושים קילומטר לארוחת הבוקר עוד לפני שהם מצחצחים שיניים. אז חשבתי - מה אני כבר יכול לתרום לאנשים המקסימים האלו?  וזו המסקנה שהגעתי אליה:

על מנת שאוכל לתרום לאנשים שיש להם ידע גדול בהרבה משלי בתחום מסויים, אני צריך למצוא ידע מהתחום שבו אני מבין ואולי אינו זמין לאנשים האלו.

מה הבעיה הגדולה של האיגים? תשאלו כל מגדל והוא יאמר בלי היסוס – העצמות הדקות והשבירות של הכלבים. למה? באתר האינטרנט של המועדון האנגלי לגזע מצאתי את ההסבר הבא:

"אחת השאלות הנפוצות ביותר על גרייהאונד איטלקי היא הנטיה לשבירת רגליים. יש סיבות רבות לשבירת הרגליים. הגפיים הארוכות והחינניות הארוכות שלהם נשברות ביתר קלות מאשר רגל עבה וקצרה. הדבר דומה להפעלת לחץ על עיפרון ארוך למול הפעלת אותו הלחץ על עיפרון קצר. נראה כי שכיחות שברים ברגליים גדולה בקווי דם מסוימים בהשוואה לאחרים. אולי בגלל הבדל בצפיפות העצם. יכול להיות שמגדלים מסוימים שומרים על כלביהם בתוך מתחמים קטנים או כלובים. לכלב שמוחזק בכלוב יהיו מעט מסת שריר וצפיפות עצם נמוכה." 

לכלבי מזחלות אין בעיה כזו. הם לא שוברים רגליים כל כך מהר. העצמות שלהם צפופות מאוד, חזקות ועמידות. למה אצל האיגים זה ככה ואצל המלמוטים זה אחרת?

לחלק מהמלמוטים יש עצם מסיבית וחזקה מאוד

עצמות הרגליים של הכלב ("העצמות הארוכות") גדלות ומתפתחות בתקופת חייו הראשונה, כמו כל עצמות השלד האחרות, עד שהן מגיעות לאורכן הסופי. העצמות מעניקות לגוף את הצורה החיצונית שלו ומגנות על איברים פנימיים רבים. עצמות הגפיים מספקות לגוף בעיקר תמיכה ויכולת תנועה.  בניגוד למה שרובנו חושבים עצמות הן איברים נוקשים אך "חיים", בעלי אספקה של כלי דם ועצבים משלהם. רקמת העצם היא רקמה דינמית – עצם נהרסת ונבנית במהלך החיים בתהליך של תחלופה. תהליך זה מושפע בעיקר מגירויים מכניים, גורמים מטבוליים והשפעות הורמונליות. 

העצמות גדלות מאזורים של עצם לא בשלה הממוקמים בסמוך לקצוות. אזורים אלה נקראים "לוחיות גדילה" (epiphysis). אזור לוחית הגדילה מורכב מרקמה של תאי סחוס, להם - בניגוד לתאי עצם אחרים - יכולת להתרבות ולהתמתח. השכבה העליונה ביותר של תאי הסחוס מורכבת מתאים במנוחה, הממתינים לקריאה להתחיל בתהליך ההתחלקות; מתחתם נמצאים תאים המתחלקים ומתרבים; ובשכבות הנוספות שמתחת נמצאים תאים שהפסיקו להתחלק, והם מתמתחים וגדלים לגובה, וכך מאריכים את העצם. במשך הזמן התאים הבשלים שבשכבות התחתונות מוחלפים ברקמת עצם, וכך העצם מתארכת. העצמות ממשיכות להתארך עד שצמיחת העצם של הגור מסתיימת, בדרך כלל בסביבות גיל שנה.

לקראת סוף גיל ההתבגרות נעלמות לוחיות הגדילה. הן מתקשות ומתמלאות סידן ומינרלים. מינרליזציה זו נקראת "סגירה" והיא מציינת את סיום הגדילה של העצמות.

הפעלת מאמץ משמעותי על העצמות לפני סיום הגדילה עלול לגרום להן לנזקים שונים, החל משברים והתעקמות, וכלה בסגירה מוקדמת מידי של לוחיות הגדילה ועצירת הגדילה של הכלב לפני שהגיע לגודל האופטימלי שאליו יכול היה להגיע. בשל כך, לא מומלץ לאפשר לכלב פעילות גופנית מאומצת מאוד לפני הגיעו לגיל שנה.

אבל, וזה אבל גדול מאוד, חייבים לנצל את תקופת הגדילה להקניית הרגלי עבודה נכונים, לימוד פקודות ובניית כושר גופני. במילים אחרות אין שום סיבה לחכות עם הפעילות הגופנית עד שהגור יחגוג את יום הולדתו הראשון, אלא צריך לנצל את שנתו הראשונה באופן מושכל וזהיר.

דווקא הימנעות מפעילות גופנית במשך השנה הראשונה לחייו עלולה לגרום לכלב נזקים גופניים משמעותיים.

אפילו איגים יכולים לעבוד!

ואת ההסבר הזה שמכיר כל מגדל של כלבי מזחלות נתתי לבעלי האיגים. אם תצאו לפעילות ספורטיבית מדורגת, נכונה ומתאימה לכלבים כבר בשנת חייהם הראשונה, כך אמרתי להם, אתם עשויים לחסוך מהם שברים בעצמות בהמשך הדרך. נכון, גרייהאונד איטלקי הוא לא מלמוט ולא צריך להשוות בין המאמצים והכוחות, אבל בשביל להיות כלב בריא כולם חייבים לעשות פעילות קבועה, מתוכננת והדרגתית כבר בשנת חייהם הראשונה. ומה שנראה טבעי ומתבקש לכל מגדל של כלבי עבודה נראה היה מפתיע ומוזר בעיני אנשי האיגים. 

רקמת עצם רגילה מול רקמת עצם בצפיפות נמוכה

אגב, מגדלי כלבים מגזעים גדולים שמטיפים לבעלי גורים להימנע מפעילות גופנית מאומצת בשנה הראשונה לחייהם גורמים לעתים קרובות בדיוק לאותן תוצאות שמוכרות כל כך טוב למגדלי האיגים – שברים וסדקים בעצמות.

אם בא לכם, תקראו לזה "התעמלות בונה עצם". אצלנו במתנ"ס השכונתי זה תפס כמו אש.

התעמלות בונה עצם על עצם...