על קרנפים, ברווזים, מכוניות ותעודות יוחסין

תמיד חלמתי לפתוח איזו רשומה במשפט "הכל התחיל יום אחד, כש...". אבל בחיים זה לא עובד ככה. הרשומה הזו מעלה על הכתב דברים שאמרתי בהזדמנויות רבות במהלך שלושים השנים האחרונות. הדחיפה לכתיבת הדברים דווקא עכשיו הגיעה מפוסט שפרסם לא מזמן בפייסבוק עורך דין שעוסק בנושא. בין יתר דברי הטעם הנכונים והחשובים שכתב הופיע המשפט הזה:

"...במשך שנים רבות, אנחנו עוסקים בהסברה על כלבנות גזעית; עיסוק בוויכוח התמידי ובניסיון להסביר את המובן מאליו: כלב גזעי הוא אך ורק כלב עם תעודות. כלב שאין לו תעודות, לא יכול להיות כלב גזעי. אין פשוט ואין מובן מזה. ...ככל הנראה ההיכרות המעמיקה עם המערכת הכלבנית ועם החקיקה הרלוונטית, העניקה לנו יתרון עצום. אט אט התחלנו לקבל פסקי-דין שקיבלו את טענותינו, והבאנו את בתי-המשפט לקבוע בצורה מפורשת: כלב גזעי הוא אך ורק כלב עם תעודות. כלב שאין לו תעודות, הוא כלב מעורב."

אז לא.

כלב גזעי אינו בהכרח כלב עם תעודות, וכלב שאין לו תעודות אינו בהכרח כלב מעורב. זהו פלונטר גדול  שהגיע הזמן להתיר. אני מתנצל מראש על כך שההסבר יתחיל בקשקושים של עורכי דין, כי אין ברירה, אבל כדי לאזן ולשמור על ערנות הקוראים אני מבטיח גם סיפורים על קרנפים, ברווזים, משורר אמריקאי אחד וכמה מכוניות. בסוף נראה מה יש לכלבנות העולמית לומר בנושא ונגלה למה גם במקרה הזה בתי המשפט בישראל – ולא רק הם - טועים.  בואו נצא לדרך.

מונח יסודי בעולם המשפט מתייחס למאגרים שבהם נרשמים כל מיני פרטים. מאגרי מידע כאלה נקראים בשם הכללי "מרשם", או "פנקס רישום", והם מנוהלים על ידי גופים ממשלתיים או פרטיים עבור הציבור הרחב. עולם המשפט מכיר שני סוגים שונים של רישום: רישום קונסטיטוטיבי ורישום דקלרטיבי. אל תכעסו, לא אני המצאתי את השמות ואני אסביר. תהיו איתי:

רישום קונסטיטוטיבי נקרא בעברית "רישום יוצר", ורישום דקלרטיבי נקרא בעברית "רישום הצהרתי". האחד יוצר מציאות והשני רק מספר עליה. אתן כמה דוגמאות כדי שיהיה קל להבין:

כל מכונית בישראל רשומה במרשם של משרד הרישוי. רשומים שם פרטי המכונית – יצרן, נפח מנוע וכו', ורשום גם הבעלים. ברור לכולנו שאם נרשם שם שהמכונית שבבעלותי היא יגואר מהדגם החדש ביותר מדובר בטעות. הסקודה שלי לא תהפוך ליגואר רק כי מישהו רשם את זה. מדובר ככל הנראה בטעות עובדתית וצריך לתקן אותה בהתאם למציאות. ומה לגבי הבעלות? בית המשפט העליון קבע שגם לעניין הבעלות הרישום הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד ואינו "יוצר" את הבעלות.

דוגמא נוספת היא הרישום ברשם המשכונות. רשם המשכונות הוא מדור במשרד המשפטים ואצלו ניתן (כמה מפתיע) לרשום משכון. שעבוד נכסים הוא כלי חשוב בכלכלה ובעסקים ומאפשר לקבל מימון על מנת לגדול ולהתפתח. לא סתם חשוב, חשוב מאוד. והנה, למרות החשיבות שלו הוא בסך הכל רישום הצהרתי. את המשכון יוצרים הצדדים להסכם ורק אז הם הולכים לרשום אותו. רשם המשכונות הוא מאגר מידע בלבד. הרישום בו נעשה על פי הצהרת הצדדים ורשם המשכונות אינו בודק כלום ממה שמספרים לו. הוא לוקח את הטפסים ורושם אותם בדיוק כמו שנתנו לו. אם אבקש לרשום משכון על משאית שאינה שלי, יהיה לו תוקף? ממש לא. ואם אמשכן זכות לקבל כספים מפלוני, והוא בכלל אינו חייב לי דבר, האם למשכון יש תוקף? לא. למה? כי כל העניינים האלה אינם נבדקים על ידי רשם המשכונות. אז מה שווה הרישום, אתם שואלים? שווה וחשוב. רק בזכותו אנחנו יכולים לדעת מה לבדוק כשאנחנו הולכים לקנות משאית.

לפני שנחזור לכלבים ותעודות יוחסין (ולקרנפים והברווזים שהבטחתי) שתי דוגמאות קצרצרות לסוג השני של רישום - הרישום היוצר. זה שבורא את המציאות, לא רק מדווח עליה.

הראשונה היא הרישום ברשם החברות. יעקב ויצחק החליטו להקים יחד חברה. האם החברה כבר קיימת? לא. סבלנות. הם הלכו לעורך דין וחתמו על חוזה ביניהם, קנו מכונות ושכרו מחסן. האם החברה כבר קיימת? לא. עוד קצת סבלנות. עכשיו הם ממלאים טפסים ומשלמים אגרה, ומוסרים הכל לרשם החברות. אפילו עכשיו עדיין אין חברה. הרגע שבו החברה נוצרת יש מאין הוא הרגע שבו רשם החברות חותם על תעודת הרישום ומאשר את הקמת החברה. זהו רישום יוצר. בלעדיו החברה אינה קיימת. למה? כי כך קובע החוק.

הדוגמא השניה היא הרישום בלשכת רישום המקרקעין. קניתי בית, חתמתי על חוזה, שילמתי הכל וקיבלתי מפתחות. אולי אפילו עברתי כבר לגור שם, ולמרות הכל, הבית אינו שלי. מטורף? אולי, אבל כך קובע החוק: "עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום. עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה".

הטענה לפיה כלב הוא גזעי אם יש לו תעודת יוחסין, ואם אין לו תעודת יוחסין הוא כלב מעורב זהה למעשה לטענה שהרישום בספר הגידול של ההתאחדות הישראלית לכלבנות הוא רישום קונסטיטוטיבי, יוצר, ולא רישום דקלרטיבי, הצהרתי. כאילו עצם הרישום יוצר מציאות שבה הכלב גזעי. הטענה הזו אינה נכונה. 

בזה סיימתי עם ההקדמה המשפטית. בואו נמשיך.

משפחת הקרנפיים כללה בשחר ההיסטוריה מינים רבים מאוד של קרנפים. עשרות. רובם נכחדו והיום קיימים רק חמישה: הקרנף רחב השפה, שנקרא גם קרנף לבן, הקרנף צר השפה שנקרא גם, ניחשתם נכון, הקרנף השחור, קרנף סומטרה, ושני המינים של הקרנף האסייתי – הקרנף ההודי וקרנף ג'אווה. ההבדלים ביניהם ניכרים לעין. הם דומים אך שונים, וכשפוגשים אחד, חוויה די מפוקפקת, לא קשה לזהות באיזה קרנף מדובר.

האם יש למישהו מהם תעודת יוחסין? לא. האם זה אומר שהם אינם שייכים כל אחד למין הספציפי שלו? כמובן שלא. 

שום תעודה או רישום לא ישנו את העובדה שזה קרנף, ולא חד-קרן

אז מה הרעיון שעומד מאחורי האבחנה הפשוטה מי הוא מי? שייכות לגזע היא עובדה ביולוגית ולא תוצאה של רישום, תיעוד או ניירת אחרת. ולשם כך בדיוק נקבע מבחן הברווז.

גם זה סוג של מבחן ברווז, אבל לא קשור לנושא שלנו. זה כאן בשביל החיוך.

לפני שתחשבו שהשתבשה דעתי זה המקום לספר על המשורר האמריקאי בן המאה התשע עשרה, ג'יימס ויטקומב ריילי. ריילי נחשב כמשורר של ילדים ורבות מיצירותיו נכתבו בחרוזים. הוא כתב מעל אלף יצירות, ולמפגשים שערך ובהם הקריא את שיריו היה קשה מאוד להשיג כרטיסים. אוסף השירים שלו שיצא בספר "שירים לילדים" נמכר במליוני עותקים והפך אותו לאחד המשוררים המוכרים והאהובים בארה"ב. מאז הלך לעולמו ב- 1916 נקראו על שמו מוסדות רבים - בתי ספר, בתי חולים לילדים ומוזיאונים, ואפילו בול הונפק לכבודו.

ג'יימס ויטקומב ריילי

למרות כל אלה, ג'יימס ויטקומב ריילי ייזכר לנצח בגלל משהו אחר. הוא ייזכר כמי שטבע את המשפט המפורסם הזה:

"אם אראה עוף שהולך כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אקרא לעוף הזה ברווז".

מבינים? כשאמא קרנפית פוגשת את אבא קרנף והם עושים מה שעושים, אחרי שנה וחצי (אוי!) יוולד צאצא. אם הוא ילך כמו קרנף, ישחה כמו קרנף ויגעגע כמו קרנף, נקרא לו - נכון - קרנף. גם אם לא תהיה לו תעודת יוחסין מוכרת על ידי ההתאחדות העולמית לקרנפיים.

כי גם אצל קרנפים, כמו אצל כלבים, הגזעיות אינה תלויה ברישום באיזה פנקס או בקיומה של תעודת יוחסין. ההשתייכות למין או גזע היא עובדה ביולוגית, לא תוצאה של בירוקרטיה.

למרבה הצער לא מספיק שזו דעתי. יכול להיות שאני צודק ויכול להיות שלא. על מנת לשכנע אתכם ממש, עד הסוף, הלכתי לבדוק באתר של ה- FCI, ארגון הגג העולמי שבו חברה כידוע גם ההתאחדות הישראלית לכלבנות. בתקנון החדש שלו, בסעיף מטרות, נכתב כך:

encouraging and promoting the breeding, registration and use of pedigree dogs ensuring that their functional health and physical features meet the standard set for each respective breed, enabling them to work and to carry out different functions in accordance with the specific characteristics of their breed;

ה-FCI לא משתמש במונח "כלב גזעי". הוא משתמש במונח "כלב מתועד" ולא במקרה: "כלב גזעי" היא הגדרה יוצרת מציאות ו"כלב מתועד" היא הגדרה הצהרתית. העובדה שהכלב רשום בספר גידול אינה משנה את הביולוגיה שלו ואינה הופכת אותו לשום דבר, פרט ל"כלב שיש לו יוחסין מתועדים". אם הונפקה לו תעודת יוחסין, הוא כלב עם תעודת יוחסין. כלב מתועד. וכאן בדיוק נעוץ הבלבול הגדול. הבלבול בין "כלב מתועד" ל"כלב גזעי". 

אני יודע, אתם סקפטיים. כדי לקבל עוד חיזוק המשכתי לבדוק – הפעם באתר של ההתאחדות הכלבנית הגדולה בעולם, ההתאחדות האמריקאית. אצלם מצאתי את ההגדרה הבאה:

An AKC Pedigree is a printed or electronic document that displays the lineage of an AKC dog and important information about the ancestors in a dog’s family tree.

תעודת יוחסין, כך על פי ה-AKC היא מסמך המציג את היוחסין של הכלב ופרטים חשובים אודות אבותיו במסגרת עץ המשפחה. האמריקאים מבינים עניין: תעודות היוחסין שלהם אינן תעודות גזע. הן אינן הופכות כלב לכלב גזעי. הן מציגות פרטים אודות היוחסין. אגב, אולי בגלל זה קוראים לתעודות הללו בכל העולם "תעודות יוחסין" ולא "תעודות אישור גזע"? תודו שלא חשבתם על זה.

אבל אחרי הכל, אנחנו חיים במזרח התיכון ולא בבלגיה או בארצות הברית. ההוכחה הסופית, לפיכך, צריכה להגיע מכאן. בואו נראה מה אומר נוהל הגידול של ההתאחדות הישראלית לכלבנות בנושא. תעודת היוחסין מוגדרת שם באילו המילים:

"תעודת יוחסין: מסמך רשמי, המעיד על רישומו של הכלב בספר הגידול הישראלי ועל אילן היוחסין שלו."

אפילו על פי נוהל הגידול של ההי"ל עצמה, המסמך שנקרא בפינו תעודת יוחסין לא מעיד על כך שהכלב גזעי.

נמשיך? נוהל הגידול קובע גם ש"רישום שגר בספר הגידול ייעשה על סמך טופס המלטה/הרבעה של ההי"ל המאושר בחתימת מקדם הגזע ובעליהם הרשומים של הכלבים ההורים." זוכרים את רשם המשכונות שלא בודק, והרישום אצלו הוא הצהרתי בלבד? בדיוק. בניגוד לסיפורים שמסתובבים ברשת ההתאחדות אינה בודקת את הכלבים או את גזעיותם. להיפך, היא קובעת במפורש בנוהל הגידול שחתימת מקדם הגזע על טופס המלטה אינה מהווה הוכחה לאיכות הגורים. ההתאחדות בודקת רק דבר אחד - שהטפסים המוגשים לרישום מתאימים לנוהל. ומי שאינו בודק, לא יכול לאשר את התוכן.

אגב, האמת הפשוטה היא שאין בדיקה מדעית כלשהיא, גנטית או אחרת, שיכולה לקבוע גזעיות של כלב, אבל זה כבר סיפור אחר.

נמשיך? נוהל הגידול קובע ש"בספר הגידול תירשמנה תעודות יוחסין לכל הגורים שבשגר מסוים, לפי פרטי טופס המלטה/הרבעה וזאת רק כאשר שני הורי השגר הם כלבים גזעיים, בני אותו הגזע, כשטופס בקשה לרישום השגר הוגש לספר הגידול על ידי המגדל, ובכפוף לנוהל זה ולנספחיו". כולנו מבינים שיש כאן טעות בניסוח ומה שיירשם בספר הגידול הם הכלבים ולא התעודות. ספר הגידול מנפיק תעודות, לא רושם אותן. אבל לא זה העניין. מתי יירשמו הכלבים? כששני ההורים גזעיים, בני אותו הגזע. וכך צריך להיות: זהות ההורים קובעת את הגזעיות של הגורים. הגורים גזעיים עוד לפני שנרשמו, כי כך נולדו. שייכותם לגזע זה או אחר היא עובדה ביולוגית. הרישום בספר הגידול אינו הופך אותם לגזעיים אלא רק מצהיר על כך שהם כאלה.

נמשיך? נוהל הגידול קובע כי כל הפרטים אשר יירשמו בתעודת היוחסין יתקבלו על פי הצהרת המגדל שתועבר לספר הגידול על טופס ייעודי חתום על ידו, ועל פי מאגר המידע של ספר הגידול. אל תטעו - אף אחד לא אמור לבדוק את הפרטים הללו, והרישום מתבצע על פי הצהרת המגדל. הוא אחראי לנכונות הפרטים ולא אף אחד אחר. אם אף אחד לא בודק, איך בדיוק יכול הרישום להוכיח משהו?

האם זה כלב גזעי? אולי. האם הוא מתועד? אולי. מה שבטוח הוא שאם הוא גזעי זה לא בגלל שיש לו תעודת יוחסין.

בואו נסכם:

• ספר הגידול של ההי"ל מנהל רישום דקלרטיבי. הוא אינו "יוצר" ואינו קובע את הגזעיות אלא מצהיר שזה כלב שהיוחסין שלו מתועד. לא פחות ולא יותר.
• תעודת יוחסין נקראת כך ואינה נקראת "תעודת אישור גזע", כי כזו היא: היא מסמך שמפרט את היוחסין של הכלב, הא ותו לא. אם באמת היתה מעידה על הגזעיות של הכלב היינו קוראים לה תעודת אישור גזעיות.
• אין שום בדיקה, מדעית, גנטית, מתמטית או אחרת, שיכולה לאשר שכלב הוא "גזעי". כל עולם הכלבנות המתועדת מבוסס על אמון בנתונים שמעביר כל מגדל, וחייבים לקחת בחשבון שחלק מהנתונים אינו נכון, במקרה או במכוון.
• השימוש במונח "כלב גזעי" אינו נכון בהקשר הזה. כולנו צריכים להתרגל למונח "כלב מתועד", זה יחסוך לנו הרבה כאב ראש ונסיונות להוכיח את מה שאינו נכון.
• יכול להיות כלב גזעי שאינו מתועד. יכול גם להיות כלב מתועד שאינו גזעי. מה שלא יכול להיות, בשום מקרה, וזה העיקר – כלב מתועד שאינו רשום בספר הגידול, ואין לו תעודת יוחסין.
• את הבלבול בין "כלב גזעי" ל"כלב מתועד" אנחנו יצרנו ורק אנחנו יכולים להסביר. לא באמצעות בתי משפט אלא באמצעות הגיון פשוט.
• את המלחמה ברמאים עדיף להשאיר מחוץ למערכת הכלבנית. זה לא תפקידה ולא תפקידנו ככלבנים. אם נבין באמת מה עומד מאחורי הרישום בספר הגידול, ומה משמעות תעודות היוחסין יהיה לנו הרבה יותר קל להסביר מה אנחנו עושים, ולמה הכלבנות המתועדת היא הפתרון ולא הבעיה. 

אני יודע שזה היה ארוך הפעם, ותודה לכם על הזמן והסבלנות. כמו תמיד, אשמח מאוד לקרוא דעות, ביקורות, הערות והארות.