מה ההבדל בין רשת דייגים לנוהל גידול?

תחשבו רגע: כשעושים חור ברשת דייגים, יש בה פחות חורים ממה שהיו קודם.

בנוהל הגידול של ההתאחדות הישראלית לכלבנות זה בדיוק להפך: כשמנסים לסתום חור בנוהל, מגלים שיש בו יותר חורים ממה שהיו קודם. זו לא אשמתו של איש. כלומר, לא אשמתו של איש אחד. זו אשמת כולנו: משנות השבעים ועד היום הוטלא תקנון הגידול שוב ושוב, שינה את פרצופו ואת שמו, נוספו לו הוראות ונעלמו ממנו אחרות, והכל טלאי על טלאי. אפשר היה להבין זאת אם היה מאחורי המסמך איזה הגיון כלבני. לעניות דעתי, וכמו תמיד - לא חייבים להסכים, ההיגיון שעמד לנגד עיניהם של הכלבנים לפני חמישים שנה ויותר כבר אינו מחזיק מים. לא קיים. אין סיבה שנוהל הגידול ימשיך להתקיים, הוא אינו מביא לכלבנות שום תועלת. 

כשהייתי ילד, בגבעתיים של פעם, היתה באחד הבתים הקטנים בריכת בטון קטנה שבעל הבית גידל בה דגים קטנים: דגי גופי. אלא שהוא לא רצה "סתם" גופים צבעוניים ויפים, הוא רצה אותם שחורים לגמרי. כנראה מן קטע פולני שכזה. בכל הזדמנות היה יוצא לבריכה ומוציא מהמים את הדגים הצבעוניים, נותן אותם מאכל לחתול ומשאיר רק את השחורים. בסוף היו כל הדגים בבריכה שחורים. זו שיטה "מדעית", אבל לא מתקבלת על הדעת בגידול מכוון של כלבים.

אז אם לעקר לסרס להשמיד ולהרוג את כל מה שאינו מתאים לנו לא בא בחשבון, מה כן?

לצורך כתיבת הרשומה ניגשתי לבדוק מהם נהלי הגידול של ענפי הגידול החקלאיים, אלה שכל שינוי באחת התכונות שלהם יכולה להביא רווח או הפסד של מליוני דולרים: פרות, עופות, דגים.

למשל, משק הבקר לחלב. מיליארד וחצי ליטר חלב מיוצרים על ידי פרות בישראל. התאחדות מגדלי הבקר היא אגודה שיתופית שיש לה תקנון. אחת ממטרותיה המוצהרות היא "השבחת עדרי הבקר לחלב של חברי האגודה, הן מבחינה גנטית והן מבחינת בריאות העדרים". נשמע מוכר? מאוד. שלושים ושניים עמודים מחזיק התקנון של התאחדות מגדלי הבקר. באתר שלהם אפשר למצוא לוח קורסים, השתלמויות והרצאות, מידע מקצועי, קישורים, ספר העדר (בתרגום לכלבנית - ספר הגידול), ורק דבר אחד אין שם. תהפכו ותהפכו ולא תמצאו: הוראות איך לגדל פרות.

גם ארגון מגדלי העופות בישראל היא אגודה חקלאית שיתופית. גם לה יש כמובן תקנון, וגם שם לא תמצאו שום זכר לתקנון או נוהל או הוראות או הנחיות לבעלי הלולים כיצד לגדל את התרנגולות שלהם. חמש מאות ועשרים אלף טון של בשר פטם בשנה, שני מיליארד ביצים, קרוב למאה אלף טון בשר תרנגולי הודו ואפילו לא נוהל קטן אחד.

ארגון מגדלי הדגים היה הבא בתור. אתם יודעים, אלה שמגדלים את הגעפילטע פיש עם הגזר על הראש. האנשים האלו מגדלים על שטח של 25.000 דונם 19,000 טון דגים בשנה בהיקף מכירות של 200 מיליון שקל, ואין להם תקנון גידול. מה שיש להם זה המשפט הנפלא הזה:

"הארגון משמש כלי ייצוגי לחקלאים מול מוסדות הציבור ושומר על קשר רציף עם משרד החקלאות, עם מערכת ההדרכה הקיימת במשרד במסגרת שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע), עם המדען הראשי ומנהל המחקר (מכון וולקני) שבמשרד החקלאות, וזאת כדי להשיג רמה גבוהה של מחקר וידע עבור המגדלים, שהם אבן הדרך העיקרית להשגת היעדים של הארגון."

קלטתם? מחקר וידע עבור המגדלים! כי מה חושבים מגדלי הדגים? שאם הדייג אוהב דגים הוא צריך ללמוד ולדעת, ואם הוא ידע - לא יהיה צורך להגיד לו מה לעשות. הוא כבר ימצא בעצמו את הדרך לגדל את הדגים הטובים ביותר. זה פשוט כדאי לו.  

והנה משהו שלא ידעתם: כבר ב-2015 הזמין ארגון מגדלי הדגים מחקר בנושא השימוש בכלבים להקטנת נזקי ציפורים בענף. בין היתר עסקו החוקרים באיתור והכשרת כלבים להברחת ציפורים. עד כדי כך אוהבים הדייגים את הדגים שלהם. 

סרטון מקסים, אבל בואו נחזור לנושא.

קיבלתי שאלה מהקהל: אולי האינטרסים של מגדלי הבקר העופות והדגים אינם זהים לאלו של מגדלי הכלבים, שאינם מתפרנסים מהכלבים (נניח...) ועבורם זה רק תחביב? אז הלכתי לבדוק גם כאלה. ארגונים של מגדלי בעלי חיים שאינם ענף חקלאי. סוסים ויונים.

עמותת הסוס הערבי בישראל הוקמה בשנת 1982 על ידי חיים בר לב ומיכאל פרידמן. הם אלה שניסחו וחתמו על תקנון העמותה. באתר העמותה אפשר למצוא את ספר העדר (להם דווקא אין בעיה לפרסם את המידע הזה), מידע ופרסומים, ואפילו את תקנון העמותה הקצרצר והפשוט. אבל אי אפשר למצוא נוהל גידול, כי אין. פשוט, כל אחד מהמשוגעים האלו עושה את מה שהוא מבין, איך שהוא רוצה, ונשפט על פי התוצאות. 

את הסרטון הבא העליתי לא בגלל השיר, אלא כדי שתראו איך נראים סוסים מכל מיני גזעים שגדלו, אוי געוואלד, בלי חוקים והוראות מאף אחד.

גם מועדון מטפחי היונים בישראל (כמו מגדלי הסוסים וכמונו - מגדלי הכלבים) לא רק מאגד את מגדלי היונים אלא עורך תערוכות עם שופטים ותחרויות תעופה ליוני דואר, ויש לו כמובן תקנון. ובתקנון מפורט מה מטרת העמותה: "גידול וטיפול יוני בישראל ע"י מתן עזרה ועידוד לחברי העמותה בטיפוח יונים מכל הגזעים. קיום תערוכות, הרצאות, שיחות, הגשת ספרות, קשירת קשרים עם מגדלים בארץ ובחו"ל ופעולות אחרות כלשהן שיש בהן משום תועלת לנושא טיפוח היונים ולענייני החברים."

תנחשו מה אין להם, למעופפים האלו שמגדלים יונים? נכון, הבנתם את העיקרון. אין תקנון גידול. כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

לא חסרות מדינות שבהן אין תקנוני גידול לכלבים. מצד שני, אנחנו לא יחידי סגולה ויש עוד מדינות שבהן קיימים תקנונים כאלה והם נאכפים בקפדנות. לא הרבה, אבל יש. 

למרות כל הניסיונות לטעון ההפך, גידול כלבים מתועדים הוא אמנות, לא מדע. על מנת להפוך אותו למדע צריך לעשות משהו שאף אחד מאיתנו לא רוצה לעשות ובצדק: להוציא ממאגר הכלבים שבהם נשתמש כל כלב שאינו תורם לתהליך הגידול המכוון. לעקר, לסרס או להרוג. כך על הדרך גם נקטין את המאגר הגנטי וניצור הרבה בעיות אחרות, חדשות. זוכרים את הדוגמא של רשת הדייגים? בדיוק זה.

שני רעיונות עומדים, לעניות דעתי, מאחורי הרעיון של נוהל גידול: האחד, שיש מי שיודע את סוד גידול הכלבים המושלמים וכל היתר לא יודעים. הרעיון הזה אולי היה חצי מוצדק בשנות החמישים של המאה הקודמת כשהידע לא היה נגיש לכולם. אבל היום, בעידן האינטרנט שבו כל אחד יכול לדעת הכל, הקונספט הזה מזמן לא תקף בשום צורה. הרעיון השני הוא שבכלבנות, כמו בצבא או במשטרה, צריך שיהיה מפקד שאומר לכולם מה לעשות והם חייבים לציית. גם התפיסה הזו (ולא רק בכלבנות אלא בכלל), חלפה ועברה מן העולם.

לכתוב נוהל לגידול כלבים זה כמו לכתוב נוהל לפיסול או ציור. מישהו מעלה על דעתו שבשביל לצייר ציור איכותי הצייר יהיה חייב ללמוד ספר חוקים ולצייר לפיו? אולי פעם, מזמן. מאז קמה תנועת האוונגארד באמנות עברה גם המחשבה הזו מן העולם. הנה לדוגמא עבודה של אמנית האוונגארד היפנית Yayoi Kusama. אין חוק אמנותי שהאמנית המפורסמת והמצליחה הזו לא התעלמה ממנו:

אני רואה בדמיוני את כל החברים נושמים עמוק ומנסים לשכנע אותי שבלי חוקים והוראות יהיה כאן ברדק ובמקום כלבים יצאו לנו גורי חתולים או משהו כזה. "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" יצטטו מספר שופטים, ויגידו שזו ההוכחה שחייבים מלך. חייבים מישהו שיעשה סדר, אחרת יהיה כאוס. חייבים תקנון.

וזה כמובן לא נכון. מי שקורא את הפרק כולו יודע שאחרי סיפור הפילגש בגבעה והמלחמה שפרצה בעקבותיו בין בני בנימין לשאר שבטי ישראל, הצליחו כל השבטים להתארגן ולעשות את הדברים הנכונים במפגן מרשים של אחדות. בלי מלך ובלי תקנון.

ומה אני מציע? או, טוב ששאלתם.

אני מאמין שבעתיד יקומו כלבנים מומחים וחכמים וינסו "לכתוב נוהל גידול חדש לגמרי", כזה שלא יהיו בו חורים בכלל. כשזה יקרה, אם ישאלו לדעתכם (ובעיקר אם לא), במקום להגיד כמה חורים כדאי לדעתכם לסתום או איזה חור לקרוע - תגידו להם שאתם לא צריכים בכלל רשת. תגידו שאתם לא צריכים חוקים כדי לצייר. תגידו שבעצם, לא צריך בכלל מלך, ולא נוהל גידול.