על כלבים וכלבנות - הבלוג של אריק שורץ

תערוכות כלבים הן אירוע "נקי" ודי ברור. יש זירה, ועם שריקת הפתיחה היא מתרוקנת כמעט לחלוטין. בפינה – שולחן עם שני כסאות: יושבים עליהם מזכיר הזירה (בטעות קוראים לו הרבה פעמים "מזכיר שולחן". אם תחשבו רגע תבינו כמה השם הזה אידיוטי), ומזכיר השופט שכותב מפי הגבורה את דוחות השיפוט. עוד איש עומד בצד ומשתדל לא להפריע -מנהל הזירה (האיש עם המיקרופון) וכמובן האיש בחליפה ועניבה - השופט. לעיתים עומד ליד השופט מתמחה בשיפוט, וגם הוא משתדל לעשות קולות של שטיח ולא להפריע בשום צורה. וזהו. אה, והנוהגים שנשפטים עם הכלבים שלהם שעומדים יפה ומחכים שהשופט יסמן להם להתחיל ללכת במעגל, כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כולם לבושים יפה, מתנהגים בנימוס, נכנסים ויוצאים בזמן. הרוטינה בשיפוט קבועה: סיבוב קבוצתי, סיבוב לכלב לבד, בדיקה ידנית של הכלב, תלך – תבוא, עוד סיבוב, הכתבה קצרה של דו"ח השיפוט, תודה והבא בתור. אין הפתעות, אין שינויים. לעיתים רחוקות מגיע שופט נודניק שרוצה עוד סיבוב. נו, שיהיה. אחרי שהשופט בדק את כל הכלבים בכיתה הוא בוחר את המנצחים, מעניק תארים, צ...