שתי חתונות והלוויה אחת - הכלב הכנעני, הכלב הלאומי

הרבה מאמץ הושקע בעבר בהגדרת הכלב הכנעני כ"גזע הכלבים הישראלי". ראשית היה צורך להגדיר אותו כגזע, ואחר כך היה צורך להגדיר אותו כ"ישראלי", כלומר כבעל חיים אנדמי שנמצא בטבע באזור המחיה של מדינת ישראל. זה קרה בשנות השבעים והשמונים וההכרה קיבלה ביטוי בין היתר בהכללת הכנעני ברשימת הגזעים המוכרים על ידי ארגון הכלבנות העולמי, ה- FCI. התהליך כלל גם שכתוב היסטורי לגבי מקורם של הכלבים, מקומם בקרב בני האדם, הגדרת "תפקידם המקורי" וכו' כמקובל עם כל גזע כלבים מוכר אחר. 

המחשה טובה לבעייתיות שנוצרה בשכתוב ההסטוריה של הגזע אפשר לראות בעובדה הזו: בעוד ה-FCI קיבל את התקן שנכתב בישראל והגדיר את הכנעני כ"כלב בטחון ושמירה", ארגונים כלבניים גדולים אחרים העדיפו לתת לו הגדרה אחרת, סותרת. ה- AKC הגדיר את הכנעני ככלב רועים. כשמסתכלים על אתרי אינטרנט בעברית אפשר לגלות מיד מהיכן הועתק התוכן - אם מדובר שם בכלב רועים, התוכן הועתק מאתר אמריקאי ולהיפך. 

מעולם לא נעשה נסיון אמיתי לגרום למדינת ישראל הרשמית להכריז על הכנעני כ"כלב לאומי" וזה באמת לא קרה מעולם. מה הגורם לשוני המוחלט בהתייחסות בין מדינת ישראל הרשמית ומטפחי הגזע? זו אולי אחת השאלות שאף אחד מהכלבנים לא רוצה לשאול ובטח לא רוצה לתת עליה תשובה. 

הסרטון מתיימר להראות את עשר העובדות החשובות ביותר על הכלב הכנעני. כמה מהן באמת עובדות וכמה מהן הן אמירות חסרות בסיס מדעי? 

לצערנו, אין תמיכה ארכיאולוגית מדעית מספקת וחד משמעית באף אחת מהגרסאות. האיורים שנמצאו באתר הקבורה המצרי העתיק "בני חסן" שנמצא בין לוקסור לקהיר אמנם מראים כלבים מטיפוס דומה מאוד ל"כלב הכנעני" אלא שהם דומים גם לכל כלב פריה אחר בעולם. הם מצויירים שם בסצינות של ציד, תפקיד שאף אחד היום לא מנסה לטעון לו, חלקם מצויירים כחלק מתאור שיירות של סוחרים שחצו את המרחב ואי אפשר לדעת מה היה תפקידם, אם בכלל היה להם תפקיד כזה. אין מחלוקת שכלבים חיו בסביבת בני האדם גם בתקופה ההיא אבל מכאן ועד הפיכתם לחיית בר מצד אחד, ולחיה בעלת תפקיד מוגדר מצד שני הדרך ארוכה. חוסר בעדויות הסטוריות חותכות איפשר להכניס לתאור הגזע בתקופה המודרנית תוכן חופשי, ומבחינה זו אין עדיפות לתאורו של הכנעני ככלב רועים על תיאורו ככלב שמירה. 

אבל שאלת ההסטוריה של הגזע אינה ליבו של הדיון הקשה. הדיון האמיתי סובב סביב שאלת השימור, שהרי אנחנו - כלבנים שכמונו - חרתנו על דגלנו את "שימור וקידום הגזע". את השאלה איזה צורך יש ב"קידום" הגזע אם באמת מדובר בגזע שקיים אלפי שנים בלי שבני אדם התערבו והפריעו לו נשאיר ליום אחר. נמשיך בשאלת השימור ובשאלה האם מדובר בחיית בר או, אין דרך נחמדה יותר לומר זאת, בהמצאה מאוחרת של מטפחי הכלב הגזעי.

מטפחי הכנענים נהגו במשך שנים (וגם היום) לצאת לשטחים הפתוחים, לחפש וללכוד כלבים שנראו כמו מה שהוגדר כ"כנעני".  מצד אחד, לכלבים העזובים, המשוטטים לבדם וחיים בשטח אין בעלים. מצד שני, כיוון שלא מדובר בחית בר כהגדרתה בחוק אין ולא היה שום פיקוח על מסעות החיפוש והלכידה. ברור לכולנו שאף אחד לא היה מעלה על דעתו לצאת וללכוד חיות בר אחרות כמו זוחלים, מכרסמים או בעלי כנף – מדובר בעבירה על החוק שדינה קנס ומאסר. וכך נקבע בחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו 1955:

"חיית בר" – יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם;

במקרה של כלבים חסרי בעלים, או מה שנקרא "כלבים משוטטים" השאלה אם מותר או אסור ללכוד אותם לא עלתה מעולם, במתכוון ומסיבה ברורה לחלוטין.

אגב, אותו החוק נותן הגדרה נוספת:

"חיית בר מטופחת" – מין, תת מין או זן של חיית בר, שטופח או פותח לצרכי גידולו בשביה למטרות מסחר, והוכרז על ידי שר החקלאות ככזה;

החוק קובע שעל מנת לסחור בחיית בר מטופחת חייב אדם לקבל היתר משר החקלאות. אפילו הגדרה של הכנעני כחיית בר מטופחת היתה מבטלת מיד את היכולת להחזיק או למכור גורי כנעני. בעיה.  

אחרי שמוצאים ולוכדים אותם, עוברים הכלבים מבחני צורה שנקראים "מיון"  שמטרתם לקבוע אם מדובר ב"כנעני" גזעי או ב"סתם" כלב מעורב. הכלבים שעומדים במבחן מוכרזים כ"כנענים גזעיים" ומקבלים תעודות יוחסין מההתאחדות הישראלית לכלבנות. תהליך זה מחוייב המציאות על מנת לקבל אוכלוסיה בעלת מאפייני צורה אחידים מספיק ובסיס גנטי לשם גידול מכוון כמקובל בכלבנות הגזעית.

הכלבים שנלכדו הופכים להיות רכושם הפרטי של הלוכדים. אתם יכולים לתת דוגמא נוספת לערך טבע כלשהו, בעלי חיים, צמח או מאובן, שמותר להוציאו מסביבתו הטבעית ולהכריז עליו בעלות, בלי צורך בשום דבר? אני לא מכיר אף דוגמא לכך. 

במשך עשרות שנים רבים מאותם כלבים וצאצאיהם נמכרו ונשלחו מישראל לרחבי העולם – בעיקר לארה"ב, אנגליה, איטליה ומדינות סקנדינביה. מועדוני גזע הוקמו במדינות השונות, לפעמים יותר מאחד באותה מדינה, ומנגד הלכה האוכלוסייה בישראל וקטנה. מספר הכנענים שהוחזקו כחיות מחמד הצטמצם ומספר הכנענים שנצפו בשטח כחיות בר הצטמצם ביותר. מאז תחילת המאה העשרים ואחד הכנענים נעלמו מהנוף, מסעות החיפוש והלכידה הפכו נדירים וההמלטות המתועדות פסקו כמעט לחלוטין. 

אם היה מדובר בחיית בר, אמנות בינלאומיות כמו אמנת ברן משנת 1979, אמנת וושינגטון או בשמה הרשמי אמנה בדבר הסחר הבינלאומי במינים של בעלי חיים וצמחי בר המצויים בסכנה ועשרות הסכמים בינלאומיים אחרים היו אוסרים לחלוטין על סחר בינלאומי בכלבי כנעני.

אז האם הכנעני עומד להיכחד ולעבור מהעולם? שאלה טובה שמצריכה דיון מוקדם בשאלות אחרות.

הדיון בהכחדה של בעלי חיים רלוונטי רק במקרים של חיות בר בטבע. מינים וזנים שאינם פרי פיתוח של בני אדם, לא עברו גידול מכוון, והם תוצאה של אבולוציה במובן הכי פשוט של המונח. אם מישהו מפתח (ויש המון דוגמאות לתופעות האלו) זן מסויים של בעל חיים בתנאי שבי לצרכים מסחריים או אחרים, לא רלוונטי בכלל לבדוק את מצב השימור שלו. כשהייתי ילד, אחד המורים שלי בבית הספר היסודי פיתח לעצמו דגי גופי שחורים לחלוטין. זה לקח לו כמה שנים בודדות, המטרה היתה לקבל אקווריום של דגים יפים עם זנב גדול ומתנפנף ובעלי צבע אחד, סתם כי זה מה שהוא אהב. כשנמאס לו נעלמו הגופים השחורים מהעולם. כמובן שלא מדובר בהכחדה של מין או גזע מהסיבה הפשוטה שמלכתחילה לא היה מין או גזע כזה, דגי גופי שחורים.

ובכל זאת, נמשיך בדיון.

המערכת העולמית הידועה ביותר לרישום ולדירוג מצב השימור של בעלי חיים היא הרשימה האדומה של IUCN, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע. מערכת זו מחלקת את בעלי החיים הנמצאים בסיכון לשלוש קטגוריות: מינים פגיעים (VU), מינים בסכנת הכחדה (EN), ומינים בסכנת הכחדה חמורה (CR).

על פי הארגון, הקטגוריה של "פגיע" מוגדרת על-פי קריטריונים המצביעים על סיכון משמעותי להכחדת המין מהטבע:

הידלדלות האוכלוסיות בעבר או בהווה ושיעורה,

תחום התפוצה של המין ומאפייניו של תחום זה (תנודות בגודלו, האם הוא מקוטע וכדומה),

מספר הפרטים הבוגרים,

אוכלוסייה קטנה או מוגבלת, מספר הפרטים הבוגרים בטבע קטן מ-1000.

בעל חיים עשוי להיות מוגדר כ"פגיע" אם ניתוח כמותי מראה כי הסיכוי להכחדה מהטבע במאה הקרובה גבוה מעשרה אחוזים.

בנוסף לקטגוריות השימור הללו קיימת קטגוריה נוספת – בעלי חיים מבויתים (Domesticated; DO). לקטגוריה זו משויכים מינים שחיים בשבי ואינם מתאימים לטבע, שיכולים להיות אומללים בטבע או ייכחדו אם יפסיקו לגדל אותם (אף על פי שחלק מהם מתאים לחיים בטבע כמו חתולים וגמלים). בקטגוריה זו נכללים בין היתר פרות, עזים, כבשים, יאקים מבויתים, כלבים, חתולים, ותרנגולים.

בתמונה (שצילמה טטיאנה בוקנוביץ), רואים את אינה בלייבס, אחת מאחרוני מטפחי הגזע, שממשיכה בהתמדה ראויה לציון להציג את הכנענים בתערוכות כלבים. הכלבה שבתמונה היתה היחידה שנשפטה בתערוכה הבינלאומית בחולון בשלושה בפברואר 2023. נכון שכלבה אחת זה לא הרבה, אבל ההתמדה רבת השנים של אינה - גם כשהיא לבד, להמשיך להציג ולפרסם ולהראות את הכנעני תורמת תרומה מכרעת לכך שהגזע לא נשכח לחלוטין.

אם נסכם את כל המידע שפרטנו עד עכשיו, מה קיבלנו?

 

כשאנחנו אומרים "כנעני" אנחנו מספרים לעצמנו ולעולם כי מדובר, לכאורה לפחות, בבעל חיים שנמצא בטבע. יחד עם זה, כולנו מסכימים שלא מדובר באמת בחיית בר. הסתירה בין השניים מובנת: מצד אחד הרצון ליצור גזע מובחן וליצור לו היסטוריה אמיתית ככל הניתן, ומצד שני חוסר הרצון להיכנס תחת ההגדרות המשפטיות של מה מותר ומה אסור לעשות עם חיות בר. למשל, עם האיסור המוחלט ללכוד אותן בטבע, לנכס אותן לבעלות פרטית, להחזיק בהן ללא רשיון מתאים או לסחור בהן.

כשאנחנו אומרים "גידול מכוון של כלבים כנענים" אנחנו מתכוונים לגידול בהתאם להחלטות אנושיות, סלקציה שעושה האדם בהתאם לתכונות צורה שנקבעו על ידו. אנחנו מתעלמים לגמרי מהסתירה בין "גידול מכוון" להתרבות טבעית של בעלי חיים. העובדה הפשוטה היא שפילים, נמרים ואריות לא צריכים מקדמי גזע, אין להם תקנוני גידול והם לא זקוקים לבדיקות גנטיות או בכלל על מנת להתרבות. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות – אבל ככה עובד הטבע. בטבעיות, ללא מגע יד אדם. בעל חיים שזקוק להכוונה כדי להתקיים אינו חיית בר, נקודה.

כשאנחנו אומרים "שימור הגזע הכנעני" אנחנו מתכוונים, לכאורה לפחות, לרצון לדאוג לכך שגם בעתיד יהיו כאן כנענים ונוכל להחזיק בהם, לגדל אותם ולהתייחס אליהם כאל "הכלב הלאומי". מצד שני, שימור מדבר על קיומם בטבע ולא על קיומם כחיית מחמד שנמצאת אך ורק בידי בני אדם. אנחנו מתעלמים לגמרי מהסתירה המוחלטת בין השניים.

כשאנחנו אומרים "טיפוח וקידום הגזע הכנעני" אנחנו מתכוונים, לכאורה לפחות, לאיזו תכנית גידול מכוון שבה הגורים יהיו תמיד "כנענים" לפחות כמו הוריהם, או אם אפשר יותר, יעמדו בתקן הגזע שנכתב לפני כמה עשרות שנים, יהיו כולם מתועדים וימשיכו להצליח בפעילות הכלבנית הממוסדת – כלומר בתערוכות הכלבים. אנחנו לא מתכוונים בכלל לשימור בתי הגידול הטבעיים (אם היו אי פעם כאלה), לא מתכוונים להגדלת מספר הפרטים החיים בטבע (אם עדיין יש כאלו בכלל) ולא מתכוונים להשבת הכנענים לטבע כמו שנעשה עם חיות בר אחרות שקיימות לגביהן תכניות שימור.

כשאנחנו אומרים "טיפוח הגזע כדי שיוכל להמשיך בתפקוד המקורי שלו" אנחנו מתכוונים, לכאורה לפחות, לתפקוד ככלב שמירה ואבטחה (בהגדרת ה- FCI) או ככלב מרעה (לפי הגדרות אחרות). אנחנו שוכחים בשלב הזה שחיית בר לא באמת חיה בבית עם בני אדם, לא שומרת על אף אחד פרט לעצמה ולצאצאיה ואין לה "תפקוד מקורי". העובדה שהאריה יודע לשמור על עצמו לא הופכת אותו ל"אריה שמירה".

 

אם היינו רוצים באמת לדבר על שימור "הכלב הכנעני – הכלב הלאומי", צריך לעשות קודם כמה צעדים אמיצים.

ראשית, אנחנו צריכים לפעול להכרה משפטית בחוק של הכנעני כחיית בר אנדמית. זה יביא מיידית לאיסור לכידה, אחזקה ללא רישיון, איסור מוחלט על סחר בכנענים בכלל ועל סחר בינלאומי בפרט. בדיוק כמו היעל הנובי, הדוכיפת, הצפע הארצישראלי ושאר החיות ה"לאומיות". אבל זה הצעד ההכרחי, אם הכלב הכנעני ושימורו הם באמת המטרה.

שנית, אנחנו צריכים לפעול לבניית תכנית שימור לבתי הגידול: הכרזה משפטית על אזורי המחיה של הכנענים בטבע כשמורות טבע מוכרזות על כל המשתמע מכך. כפועל יוצא מכך, צריך לסגור את שטחי המחיה לציבור בעונת הרביה (כמו שעושים במערות העטלפים) ולאסור לחלוטין על הוצאת כלבים כנעניים משטחי המחיה שלהם.

שלישית, חייבים לבנות תכניות ניטור ומעקב (סקרי אוכלוסייה, המלטות והתפתחות, נדידה ומסע עם אופקכיוב').

רביעית, צריך תכנית השבה של כלבים כנענים לטבע. אני יודע, זה נשמע מטורף, אבל תחשבו על נשרים ושאר חיות הבר שמושבות לטבע בישראל באופן קבוע. אם רוצים באמת זה אפשרי.

חמישית, חייבים אכיפה משפטית אפקטיבית נגד עבריינים הפוגעים באוכלוסייה כולה או בפרטים ממנה.

כל זה כמובן יוציא לחלוטין את הכלב הכנעני ממערכת הכלבנות המתועדת. לזה צריך אבא ואמא אמיתיים, כמו הרט"ג, גוף עם גב לאומי ונוכחות, לא כמו ההתאחדות הישראלית לכלבנות שכבודה במקומה מונח אבל היא לא מסוגלת לזה. וחייבים הקצאת תקציבים. 

ברור לגמרי שאם כל זה יקרה אי פעם אי אפשר יהיה יותר לגדל, למכור, להציג או להחזיק בבית בכלבים כנענים.

שאלה נכבדה תהיה מה דינם של ה"כנענים" בעמותות. האם עמותות הכלבים יסכימו לוותר על מקור ההכנסה העיקרי שלהם, מכירת גורי כנעני תחת הכותרת המטעה של אימוץ בחינם? האם ישתפו פעולה ויחדלו מאיסוף "כנענים"? האם יסכימו להפסיק לסרס ולעקר "כנענים"? האם כל כלב כנעני שיגיע לעמותות האלו יועבר על ידם לשטחי המחיה הטבעיים שלהם, או שאנשי העמותות יתחילו לקרוא להם בשם אחר וימשיכו לנכס אותם ולסחור בהם?

האם זה יעשה טוב לגזע או יגרום להכחדתו? שאלה מצויינת. אבל עד אז  אנחנו ככלבנים חייבים לחשוב אם עתיד הגזע באמת לנגד עינינו, או אולי אנחנו פשוט מעוניינים להמשיך במשחק הזה של כלבנות מתועדת שבנוי על גידול מכוון ולא טבעי, תערוכות ושיפוט צורה וסחר. הכל בסדר, הכל לגיטימי, רק צריך לבחור. אי אפשר להמשיך לרקוד על שתי חתונות של כנענים.

לסיום, אני ממליץ לקרוא על המסע של היאלי גרוס, אשה יקרה שכלבי הכנעני יקרים לליבה ועושה ימים כלילות על מנת שגם הילדים והנכדים שלנו יוכלו להנות מהם:  מסע עם אופק