גידול מכוון - מחשבה של אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

 תארו לעצמכם וועדה שמחליטה אילו אנשים יכולים להביא ילדים לעולם. לוועדה יש חוברת, "קווים מנחים לדמותו של אדם". כתוב בה מה הגובה הרצוי, זווית האוזניים, צבע השיער, צבע העיניים. הכל. כל פרט מצורתו החיצונית של אדם "מושלם" רשום, והכל מחולק לפרקים: ראש, גוף, ידיים ורגליים, צבעים, משקל וגובה.

"אם כל השיער בהיר אבל שלוש שערות או יותר שחורות, הגבר פסול מלהיות אב".

"אם אינה מסוגלת לרוץ שישים מטר בשתיים עשרה שניות או פחות, האשה פסולה מלהיות אם".

החוברת מסתיימת בפסקה הבאה:

"כל סטייה מהנקודות לעיל צריכה להיחשב כפגם והההתייחסות לפגם צריכה להיות ביחס מדויק לממידתו ולהשפעתו על בריאותו ורווחתו של האדם."

 

בניגוד לשנות השלושים של המאה העשרים, היום אנחנו חיים בעידן שבו חוברת כזו לא יכולה להתקבל על דעתו של שום אדם, כך לפחות אנחנו מקווים. ההסברים המוסריים הם רק חלק מהמענה לתפיסת עולם מעוותת שכזו, וההסברים המדעיים רבים ומגוונים.

אין מחלוקת על העובדות המדעיות. פסילת אנשים ונשים מלהיות הורים אינה תורמת דבר וחצי דבר לקידום האנושות ולא חשוב בכלל כמה הם "רחוקים" מהאידיאל שקבע מישהו. מוגבלויות פיזיות, קוגניטביות, נפשיות ורגשיות כבר אינן נחשבות כסיבה שלא להביא צאצאים לעולם, בוודאי לא בראייה רחבה של האנושות כולה. אנשים שאין להם "פגמים" נראים לעין יכולים להיות הורים לילדים בעלי מוגבלויות ולהיפך: הורים בעלי מוגבלויות יכולים להביא לעולם אנשים בריאים שיתרמו לעצמם ולחברה בכל דרך אפשרית.

אני יודע, קשה לקרוא את מה שכתבתי. בוודאי בימים שאחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אכתוב את כל החלק הראשון שוב, בתיקון פרט אחד, ותראו איך פתאום – משום מה ובלי שום הסבר שמתקבל על דעתי – הכל נראה יותר הגיוני.

תארו לעצמכם וועדה שמחליטה אילו כלבים יכולים להביא צאצאים לעולם. לוועדה יש חוברת, "תקן הגזע". כתוב בה מה הגובה הרצוי, זווית האוזניים, צבע השיער, צבע העיניים. הכל. כל פרט ופרט מצורתו החיצונית של כלב "מושלם" רשום, והכל מחולק לפרקים: ראש, גוף, ידיים ורגליים, צבעים, משקל וגובה.

"אם כל השיער שחור אבל שלוש שערות או יותר לבנות, הכלב פסול לגידול".

"אם מפרק האגן שלה אינו מושלם, הכלבה פסולה לגידול".

החוברת מסתיימת בפסקה הבאה:

"כל סטייה מהנקודות לעיל צריכה להיחשב כפגם והההתייחסות לפגם צריכה להיות ביחס מדויק לממידתו ולהשפעתו על בריאותו ורווחתו של הכלב."

תראו כמה קל למדע להשתנות, כביכול: כמה קל לנו לשכוח את ההגיון הבסיסי שמוביל את האנושות קדימה לעתיד בריא ואיכותי יותר – הגיוון הגנטי הרב ביותר יתן את התוצאות הטובות ביותר – ובמקומו לאמץ היגיון מעוות והפוך במאה ושמונים מעלות. הנה אנחנו מגדלים אוכלוסיה של בעלי חיים, ומנסים ליישם את העיקרון של צמצום המגוון הגנטי עד כמה שאפשר, שימוש רק בפרטים שנראים לנו – והדגש על "נראים" – מושלמים.

כל התפיסה הגידולית הזו, שנשענת על טעות לוגית בסיסית אחת, נולדה – איך לא – בגרמניה של שנות השלושים. מה הטעות? המחשבה שאפשר להיפטר מתכונה פיזית בודדת על ידי סלקציה גנטית ולשמור על כל יתר התכונות ללא שינוי.

לא לקחנו בחשבון את העובדה הפשוטה שהתכונות הפיזיות של בעלי חיים אינן יושבות בקופסאות נפרדות אלא שלובות זו בזו. בכל כלב קיים שילוב של אין סוף תכונות, וגם היום אנחנו לא מכירים ולא מבינים את ההשפעות הצולבות בין התכונות השונות בבעלי חיים. אם לא נשתמש לגידול בכלב שיש לו כמה שערות לבנות, מה איבדנו? על מה השפענו? אין לנו שמץ של מושג.

והכי חשוב, שבשורה התחתונה זה גם לא עובד. אחרי כמעט מאה שנים של גידול מכוון על פי תקני גזע, עם יד על הלב, לא הפחתנו את מספר המחלות בכלבים, לא הגדלנו את היכולות ולא שיפרנו את התיפקוד של אוכלוסיית הכלבים הגזעיים אלא להיפך. יותר מחלות, פחות תיפקוד. בחלק מהמקרים גם הלכנו אחורה ומצבנו (תכלס - מצב הכלבים שלנו) גרוע יותר ממה שהיה. 

לכל אלה שישאלו עכשיו "אז מה אתה מציע" אענה כך: אני מציע להפסיק לדקלם "אמיתות מדעיות" חסרות בסיס מחקרי אמיתי, להפסיק להשתמש ב"פרקטיקות גידוליות" שמטרתן האמיתית היא שליטה באנשים אחרים ולא גידול טוב יותר של כלבים, ולעבור לשיטה שעובדת באמת: שכל אחד יעשה כמיטב הבנתו ויכולתו ובשורה התחתונה נשפוט את הכלבים, לא את האנשים שגידלו אותם, לפי התוצאות הכוללות – צורה ותיפקוד במשולב.

 

תחשבו על זה. 

ואם בא לכם לשתף במחשבות תשאירו תגובה.