רשומה עצובה עם כמעט סוף ובלי הרבה תקווה

 

בינואר 2017 כתבתי ופרסמתי את הפוסט הזה בפייסבוק. עברו כמעט שש שנים, ויש לי כמה הערות להוסיף. העתקתי לכאן את הפוסט, ואת ההערות אכתוב לצד הטקסט בצבע אדום. זו רשומה עצובה ולכן אין בה תמונות ואין בדיחות.

זהו, נמאס לי. חייב להוציא את זה.

מתחילת שנות השמונים, מאז שהשתחררתי משרותי הצבאי אני קשור להתאחדות הישראלית לכלבנות. הייתי רכז גידול, שימשתי כיו"ר החוג הישראלי לכלבי שפיץ, הקמתי את ספרית ההי"ל, הייתי חבר בהנהלת המדרשה לכלבנות ולימדתי בה על תקנוני העמותה. ניהלתי את ספר הגידול, הייתי חבר הנהלת הי"ל, הקמתי וניהלתי כמה תערוכות כלבים רב גזעיות גדולות ואין ספור תערוכות חוגים, ואני שופט בינלאומי להסקי סיבירי ולמלמוט מאז שנת 1996. בשנים האחרונות הוזמנתי ושפטתי באנגליה, צרפת ואוסטרליה. . מאמרים מקצועיים שלי בנושא כלבנות התפרסמו לא רק בישראל אלא גם במגזינים מקצועיים בארה"ב ובאנגליה. מעבר לכל זה אני עו"ד בפנסיה, הייתי במשך שנים חבר וועדת הערר לפי פקודת הכלבת במינוי של ראש הממשלה ושר החקלאות, שימשתי כדירקטור בחברות פרטיות ציבוריות וממשלתיות במינוי של שר המסחר והתעשיה ושר האוצר, שימשתי כיו"ר המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים ולימדתי משפטים במסגרות שונות. עסקתי שנים בדיני המגזר השלישי. אני מומחה לניהול סיכונים עסקיים והרציתי בתחום זה במסגרת המכון הישראלי לאיכות ובמכון התקנים הישראלי. כיום אני מנהל את חברת דופנית ישראל בע"מ העוסקת בפיתוח יצור ושיווק ציוד וידע לרכבות כלבים בישראל ובעולם.

ולמה כל זה חשוב? על מנת שתבינו מאיפה מגיע הדבר הבא: מה אני חושב שצריך לעשות בהתאחדות הישראלית לכלבנות. אין לי כלבים שמוצגים בתערוכות, מעולם בחיי לא מכרתי ולו כלב אחד. אין לי שום אינטרס אישי כספי ודעתי מבוססת על הידע והניסיון המקצועיים שלי ולא על שום דבר אחר. אם יש לכם סבלנות אתם מוזמנים לקרוא.

מאז שפטתי בעוד מדינות אבל לא בישראל. כלבי ההסקי הסיבירי המתועדים פשוט נעלמו מהזירה, תרתי משמע. חבל, דווקא גזע מקסים.

הספר שכתבתי על רכבות כלבים נמכר בכל העולם, ומקבל ביקורות מעולות.

אני ממשיך לא ליבא כלבים או מזון, לא מתווך ביבוא כלבים, אין לי פנסיון או בית גידול, אני גם לא מנסה לקדם את עצמי לשיפוט קבוצות או לתואר שופט מקיף. אני ממשיך ללמוד ולחלוק את הידע שלי עם כל מי שמעוניין.

1. פתיחת הנעשה בהי"ל לידיעת הציבור

העדר ידיעה ברורה ומלאה אודות כל המתרחש בארגון היא כר פורה להתפתחות של שחיתות ניהולית. בעולם המודרני קוראים לזה "שקיפות", אני קורא לזה הגינות בסיסית. ארגון שרוצה חברים חייב לתת להם גישה לכל המידע הקיים מכל סוג שהוא. המידע שייך לחברים ולא לארגון. צריך להקים אתר אינטרנט זמין ומזמין, עלון מקוון שיישלח לכל מי שרק ירצה ויכיל מידע על ההי"ל ומידע על כלבנות באופן כללי, צריך לפתוח את ספר הגידול לעיון, צריך לשדר את כל ישיבות ההנהלה והוועדות השונות ברשת בזמן אמת, וצריך לפרסם את כל ההצעות שיוגשו לאסיפות הכלליות לכלל ציבור הכלבנים לפני ההצבעות כך שהציבור יוכל להביע דעה.

בשנתיים האחרונות אני משמש כיו"ר ועדת הביקורת של ההתאחדות הישראלית לכלבנות. חשבתי שהתפקיד יאפשר לי לקבל יותר מידע מוסמך. טעיתי. המידע שאני מקבל מגיע בעיקר מחברים שנפגעים, ולא מהמערכת עצמה. וועדת הביקורת נאלצה בשנתיים האחרונות להגיש עתירה לבית הדין של ההי"ל נגד ההנהלה על מנת לקבל מסמכים, ומיד אחר כך ניסו להדיח אותי מהתפקיד. רשימת הגופים שהחליטו להתעלם מההמלצות הכתובות שהוועדה הוציאה להם כוללת בין היתר את הנהלת ההי"ל עצמה, הנהלת חבר השופטים, וועדת אכ"ע, מזכירות בית הדין, חוגים ומועדונים. השורות צפופות מתמיד ומידע חשוב ששייך לציבור הכלבנים ולא לבעלי התפקידים לא נגיש ולא מועבר לציבור. (כדי להיות הגון, אני חייב לומר - לצערי הרב נבצר ממני בשל סיבות אישיות לתת את דו"ח וועדת הביקורת לאסיפה הכללית בשתי ישיבותיה האחרונות. בסוף נובמבר תתקיים ישיבה נוספת של האסיפה הכללית ואני מתכנן להעביר בה דו"ח מלא ומפורט).

2. הגדלת חלקם של העבודה והספורט הכלבני במסגרת ההי"ל

תערוכות כלבים הן תחום מרתק, אבל הוא מעניין פחות את מי שיש בבעלותו כלב שאינו מושלם מבחינת צורתו, אינו מתאים לתקן הגזע באופן מיטבי או סתם את מי שאינו אדם תחרותי. כל אלה יכולים למצוא עניין רב בתחומי הספורט הכלבני שבהם קיימים מבחני עבודה מוכרים על ידי ה- FCI ואחרים שאינם מוכרים. חייבים לפעול על מנת שתחומי העבודה והספורט הכלבני יתפסו את מקומם הראוי במסגרת ההי"ל.

חדשות טובות! בשנים האלו הצטרף להי"ל מועדון עבודה חדש, המועדון למונדיאורינג. יחד עם זה, הסכסוך בין ההתאחדות למועדון לאילוף ואג'יליטי ע"ש נחום סחר ז"ל נמשך והמועדון אפילו מסרב רשמית להשאיל להתאחדות את הציוד שלו, כך שלא ניתן לערוך מבחנים ותצוגות. רוב אימוני הספורט הכלבני נערכים עדיין מחוץ להתאחדות במסגרות פרטיות, והספורטאים עדיין נאלצים להרשם כחברים פיקטיביים במועדוני גזע על מנת שיוכלו להשתתף בארועים הנערכים בחסות ההי"ל. נוהל וועדת אכ"ע עדיין בגרסתו העתיקה והלא מתאימה, וספורטאים ש"מייצגים" את ישראל - ויש הרבה כאלה - מקבלים תמיכה זעירה אם בכלל ונאלצים לשאת בהוצאות בעצמם, אישית. הספורט עם כלבים הוא עדיין בן חורג של ההתאחדות הישראלית לכלבנות.

3. פתיחות ושרות לציבור

פתיחת הפעילות בהי"ל לבעלי כל הכלבים, לרבות כלבים מעורבים, זה אלף בית של גימל דלת. לא צריך לפחד וכדאי לשאוף לשיתוף פעולה מעשיר עם שאר הארגונים הכלבניים בישראל. תערוכות ושיפוט צורה יישארו כמובן נחלת הכלבים המתועדים בלבד, אבל צריך לפתוח את כל שאר הפעילות - הספורט הכלבני, הפעילות הלימודית והחברתית לציבור הרחב, בעלי כלבים מתועדים ומעורבים.

לא קרה וכנראה לא יקרה בעתיד. אף אחד מקובעי המדיניות לא מוכן לסכן את השליטה שבידיו על ידי הכנסת ציבור שלם ו"לא ממושמע" למערכת. ההתאחדות היות קטנה מתמיד. למרות הגידול העצום באוכלוסיה ובמספר כלבי הבית בישראל, מספר החברים הכולל בחוגים והמועדונים החברים בהי"ל בירידה מתמדת, ומספר תעודות היוחסין המונפקות נמוך יותר ממה שהיה לפני שלושים שנה. ההתאחדות עדיין אחת המדינות הבודדות שלא מדווחת לארגון הגג שלה, ה- FCI על מספר ההמלטות והגורים המתועדים בישראל.

4. מניעת אפשרויות שליטה בזולת

חברות עסקיות מקיימות מדרג ניהולי, בצבא יש מדרג פיקודי, אבל לא ייתכן שבארגון שנועד להסדיר תחביב יתקיים מדרג שליטה, ויהיו בו אנשים שדעותיהם ושיקול דעתם עדיפים על אלו של אחרים רק כי נבחרו לתפקיד זה או אחר. חוקים – כן, כללים ונורמות – כן, אבל רק כאלה שקובעים קריטריון כתוב וברור. אני רואה בהתאחדות ארגון שצריך לעשות כלבנות ולהמנע ככל האפשר מעיסוק באנשים. חייבים להקטין את כוח השליטה של מרכזי הגזעים ומצד שני להגדיל את אחריותם בתחומי העשרה כלבנית, פעילות חברתית, הכוונה והגברת המודעות. חייבים להגביל את אורך כהונתם של כל בעלי התפקידים בכל המערכת הכלבנית ולעודד שילוב כמה שיותר אנשים בעשיה הכלבנית על שלל צורותיה.

קבוצה של עשרות בעלי כלבים מצאו את עצמם נאבקים בשנים האלו בבית הדין נגד מועדון האם שלהם על זכותם להקים מועדון נפרד. הם הצליחו בסוף, אחרי שחלקם פרש מהכלבנות בהרגשה חמוצה מאוד. וועדת הגידול המדעית משמשת עדיין כבית דין שדה, כמוה הנהלת חבר השופטים, וועדת אכ"ע, וועדת התערוכות, וועדת הערר על וועדת התערוכות, הוועדה העליונה לאתיקה, והנהלת ההי"ל שאף משלמת לעורכי דין שמייצגים אותה במאבק נגד אנשים שכל חטאם הוא שלא התקבלו - למרות הבטחות של כמה יושבי ראש בעבר - למועדון שאליו הם מעוניינים להתקבל בשל מריבות אישיות. אלה רק חלק מהדוגמאות, העיקרון ברור: אם פעם היתה שליטה של בעלי תפקידים בגידול, היום השליטה נרחבת ועמוקה יותר ומגיעה לכל פינה אפשרית.

5. צמצום תקנונים ונהלים למינימום ההכרחי

לדעתי ההתאחדות סובלת מאוד מריבוי נהלים, חוקים וכללים. העמותות החברות בהי"ל מתנהלות כולן על פי תקנונים אבל כל אחת מתנהלת על פי תקנון משלה ובדרך אחרת. תקנוני הגידול המשלימים שונים זה מזה וכל גזע מתנהל אחרת. צריך לצמצם את מספר התקנונים והנהלים ככל האפשר – כולל תקנוני הגידול המשלימים, ולהעביר את התקנונים הפשוטים והמינימליסטיים שיישארו לפורמט אחיד.

טלאי על טלאי, סיפורים והבטחות. התקנונים והנהלים רק גדלים וגדלים, מסתבכים בתוך עצמם והופכים למפלצות. האסיפה הכללית משמשת כלי בידי מי שרוצה להנציח את המצב ומאשרת כמעט אוטומטית כל הצעה, הזויה ככל שתהיה, לשינוי תקנונים ולתוספת סעיפים, מגבלות ואיסורים.

6. מימוש החזון

הדוח המסכם של התהליך המקצועי "פני ההי"ל לאן" שנערך לפני שנים רבות, אחרי סיעור מוחות של עשרות אנשים מכל החוגים והמועדונים תחת שרביטו של יו"ר ההי"ל דאז אריה קורוטקין. קבע שההתאחדות מתנהלת כארגון מבוסס מוצר, ולא כארגון מבוסס צרכנים, וכי זו בעייתה הגדולה. חייבים להפוך את ההי"ל לארגון ממוקד צרכנים, שתפקידו לשרת את ציבור הכלבנים ולא להיפך. תערוכות צורה יהיו חלק מרכזי בפעילות ההי"ל אבל רק אם לצידן יהיו פעילויות כלבניות נוספות, יפותחו ענפי הספורט הכלבני, מערכת הכשרה מקצועית, יינתנו שרותים ויפותחו מוצרים (סרטים, ספרים, תכניות לימוד, חוברות עבודה, מצגות, הרצאות וכו') שיתאימו לכל ציבור הכלבנים בישראל תהיה להתאחדות זכות קיום.

מאחורי כל הנושאים האישיים זה אולי הנושא העקרוני החשוב ביותר לכלבנות המתועדת. שוב עברו שש שנים, שוב לא השתנה כלום. המספרים מדברים בעד עצמם, וההתאחדות הולכת ומאבדת את משמעותה ואת זכות הקיום הציבורית שלה. בעיני רוב הציבור בישראל היא מזמן הפכה למיותרת.

7. החזרת עטרה ליושנה

ההתאחדות חייבת לחזור למקומה הראוי – הארגון הכלבני המוביל בישראל שפועל לקידום מטרותיו: קידום גידול מכוון ורישום יוחסין של כלבים גזעיים ובמיוחד של הגזע הכנעני, הגזע הישראלי המקורי, קידום המודעות הציבורית בישראל לכלבנות בכלל ולאחזקת כלבים אחראית בפרט, קידום הפעילות הכלבנית בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי המקצוע העוסקים בכלבנות, ומניעת התעללות בבעלי חיים בכלל ובכלבים בפרט.

מצד אחד, כל מה שכתבתי למעלה. מצד שני, ההתאחדות נלחמת מלחמת חורמה בטענה שהיא מונופול. מדוע? למה בעצם כבר אין גאווה גדולה במעמד הזה, מונופול? למה ההתאחדות הישראלית לכלבנות מפחדת כל כך מלהיות באופן רשמי הארגון בר הסמכא היחיד בישראל בכל הנוגע לכלבנות גזעית? כי על מונופול מוכרז מוטלות חובות: שקיפות, פתיחות, מונופול לא יכול לעשות מה שבא לו. ולשם ההתאחדות לא מוכנה לצעוד.

זהו. אני את שלי אמרתי. האנשים ששולטים היום במערכת הזו מפחדים ממה שהיה לי לומר, ועשו כל נסיון אפשרי לסלק אותי ואת הדעות שלי מהמערכת הזו. עכשיו זה כאן, וכל אחד מכם יכול להרים ולהתחיל ללכת קדימה.

אין לי ספק שהרשומה הזו תקים נגדי הרבה אנשים והרבה טענות. זה בסדר, אני אוהב דיונים וויכוחים ענייניים. אבל אין לי ספק שהיא גם תביא נסיונות להדיח אותי מוועדת הביקורת בטענה שאני פוגע בהתאחדות הישראלית לכלבנות, ולפגוע בי, בשמי הטוב, בחבריי ואפילו במשפחתי והיו דברים מעולם. רק לפני ימים אחדים הגיש בעל תפקיד לשעבר בקשה לבית הדין של ההתאחדות להעיד בפני הדיינים בלבד, ורק אם יינתן לו חסיון. הוא הגיש את הבקשה הזו כי איימו עליו שאם יעיד - יבולע לו. המאיימים לטענתו הם בעלי תפקידים בהי"ל. לו אני במקומו הייתי מפרסם מי איים, על מה איים ולמה, ומנסה להביא לסילוקם של המאיימים מהכלבנות לצמיתות. אבל הוא פוחד, ובצדק מבחינתו: יש לו מה להפסיד. זו אולי שעת רצון אחרונה. הזדמנות של אחרי הדקה התשעים להציל את הכלבנות המתועדת בישראל מפני עצמה. אני כותב את הרשומה הזו עם דמעות, כי ההתאחדות הישראלית לכלבנות היא בית עבורי והכלבנות המתועדת בנפשי. בכוחותי המעטים אני מנסה להציל, אולי, את מה שנשאר ממנה. והשורה התחתונה חוזרת אליכם ממש כמו לפני שש שנים:

עכשיו זה כאן, וכל אחד מכם יכול להרים ולהתחיל ללכת קדימה.