הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה

לפני שנים המליצה בפני הרופאה לעשות בדיקות מקיפות. עשיתי. כשהגיעו התוצאות צלצלה אלי ואמרה לי כך: "עד היום היית חולה ולא ידעת. מהיום כשאתה כבר יודע בדיוק מה המצב – אם לא תעשה כלום אתה בחזקת מתאבד".

שמעתי בקולה, התחלתי לטפל בעצמי והנה אני עדיין כאן. לא כולי, אבל הרוב, והרוב קובע.

איך זה קשור לכלבים? או, בדיוק על זה רציתי לכתוב. אבל לפני שנתחיל, גילוי נאות. מזה כשנתיים וחצי אני משמש כיו"ר וועדת הביקורת של ההתאחדות הישראלית לכלבנות. בהתאם לחוק, פסיקת בתי המשפט והנחיות רשם העמותות וועדת הביקורת חייבת לבדוק את התלונות המופנות אליה ויותר מזה – על מנת לעמוד בחובותיה עלי ה ליזום בדיקות, לומר את דעתה ללא פחד וללא מורא ולאפשר לאסיפה הכללית של העמותה, שבלשון החוק היא "הריבון " ובלשון בני אדם – היא הבוס ועבורה אנחנו עובדים להחליט מה לעשות. 

הסיפור שאספר היום הגיע לפתחה של וועדת הביקורת בתלונה שהגיש כלבן, מגדל ושופט כלבים ותיק, יוסי גיא, נגד הנהלת חבר השופטים. וועדת הביקורת אמרה את דברה, קרה מה שקרה בהמשך ויוסי הגיש עתירה לבית הדין של ההי"ל. גם הנהלת חבר השופטים הגישה עתירה משלה. בית הדין הצליח להביא את הצדדים לידי פשרה ולפני כמה ימים ניתן פסק הדין. רק עכשיו, ואחרי שהכל הסתיים אני כותב על כך בבלוג. את הבלוג אני כותב לא כיו"ר וועדת הביקורת אלא כאריק, ההוא שלפעמים יש לו תובנות מעצבנות והוא לא יכול להרדם עד שהוא כותב על זה משהו בבלוג שלו. לדעתי יש בסיפור הזה תובנה גדולה והרבה מה ללמוד, ולכן התכנסנו כאן היום. בואו נצא לדרך: מעשה שהיה, כך היה.

יוסי (אחרון בצד שמאל) עם חבורת עברייני צמרת מכל העולם בבודפשט, דצמבר 2021

בסוף דצמבר 2021 התקיימה בהונגריה תערוכת הכלבים האירופית. ארוע גדול. יוסי, שלפרנסתו מצלם תערוכות וכותב עליהן לכתבי עת כלבניים ברחבי העולם לא יכול היה לפספס הזדמנות להכנסה כספית, מה גם שהימים ימי קורונה (כמה שזה נשמע רחוק!) והפרנסה קשה מתמיד. הנהלת חבר השופטים סברה שמדובר במעשה חמור: שתי שופטות ישראליות הוזמנו לשפוט בתערוכה הזו וסרבו בגלל הקורונה, הונגריה הוכרזה מדינה אדומה, והנה שופט ישראלי נוסע בכל זאת, ובשביל מה? אוי, לא בשביל כלבנות אלא בשביל פרנסה. בושה וחרפה. מיד עם שובו שלחה הנהלת חבר השופטים ליוסי מכתב נזעם. 

בפרקי אבות כתוב שכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם ולכן אצטט את תוכנו של המכתב, מילה במילה:  

יוסי שלום,

התערוכה האירופאית בבודפשט התקיימה בצל אירועי הקורונה. כאשר הונגריה הוכרזה כמדינה דומה נאסר על ישראלים לטוס אליה (קנס של 5000 ש״ח למפירים הוראה זו) והחוזרים ממנה הושמו בבידוד. שתי שופטות ישראליות, קולגות שלך, שהיו אמורות לשפוט בתערוכה נאלצו לבטל את נסיעתן . מסתבר שכל זאת לא עצר בעדך לעקוף את התקנות ונסעת כצלם וצילמת אף בזירה המרכזית שכל העולם רואה אותך. מעשה זה, תוך כדי מעבר על נהלים ועל הוראת ממשלה, נעשה ביודעין ובמפגיע ומטיל כתם על ציבור השופטים אליו נושאים עיניים מכל הקשת הכלבנית. אנו מתקשים להבין כיצד לקחת החלטה זו - למרות שהבנת את המשמעות היא שלא תוכל לעמוד בהתחייבות השיפוט שלקחת (תערוכת כלבי הציד) - בשל הבידוד המתחייב מכל מי שחזר מארץ שהוגדרה אדומה, תוך סיכון הדבקה של אנשים אחרים, והעמדת השופטות במצב מביך בו שופט ישראלי לוקח חלק בתערוכה, אשר הן היו צריכות לבטל הגעתן. הנהלת חבר השופטים אינה יכולה לעבור על כך לסדר היום. אנו מבקשים את הסברך ותגובתך הכתובה להחלטותייך אלו במהלך השבוע הקרוב (ולא יאוחר מה - 31 לינואר 2022.)

בברכה,

האמת, יש מידה של צדק במה שכתבה הנהלת חבר השופטים. המשפט היחיד שאני לא מסכים איתו הוא כאילו יוסי "מטיל כתם על ציבור השופטים אליו נושאים עיניים מכל הקשת הכלבנית". גם אני שופט, גם אני שייך ל"ציבור השופטים", ומעשיו של שופט אחר - כל שופט אחר - לא יכולים להטיל עלי שום כתם. יעשה כל אחד לפי הבנתו ויקח אחריות על הטוב ועל הרע. אם כל טפשות או נוכלות שהיה עושה איזה שופט היתה מטילה עלי כתם הייתי נראה כמו דלמטי, או פרה.

ככה נראה אחד שהטילו בו כתם וגם צימחו לו קרניים

יוסי לא ענה למכתב הזה. אולי לא היה לו הסבר, אולי הסכים בסתר ליבו שטעה, אולי סתם לא רצה להכנס לוויכוח. כיוון שכך, עשתה הנהלת חבר השופטים את הדבר המתבקש: כתבה לו מכתב שני. גם אותו אצטט במלואו:

יוסי שלום רב,

למרות תזכורות בדוא״ל ובווטסאפ לא התקבלה כל תגובה ממך למכתבנו אליך מיום 21.1.2022 בנוגע לנסיעתך לבודפשט. אנו רואים בחומרה רבה את ההתעלמות שלך ממכתבנו, לא כך אמור לנהוג שופט בעמיתיו השופטים. הנהלת חבר השופטים אינה יכולה לעבור על כך לסדר היום.

החל מה - 13 בפברואר 2022 ועד ל - 13 בפברואר 2023 לא יאושרו לך התמחויות, ומבחנים לגזעים נוספים (כולל בגזעים בהם אתה ממתין למבחן חוזר*. אין זו הפעם הראשונה שאתה עובר על נהלי השיפוט ללא התחשבות בכללי האתיקה של חבר השופטים. אנו מקווים שזו תהיה הפעם האחרונה, אך במידה והתנהגותך זו תמשך אנו לא נהסס לפנות לבית הדין ולדרוש ממנו למצות עמך את הדין.

בברכה,
הנהלת ח"ש

זה היה השלב שבו יוסי פנה לוועדת הביקורת. תקנון ההי"ל קובע במפורש שרק גוף אחד בתוך ההתאחדות הישראלית לכלבנות רשאי להטיל עונשים: בין הדין. פשוט. וועדת הביקורת בדקה, חשבה, שקלה והתחבטה (לא באמת, כי העניין באמת פשוט וחד משמעי) והוציאה להנהלת חבר השופטים מכתב. כיוון שהמכתב יצא לא רק אליהם אלא גם לוועדת אימון כלבי עבודה בעניין אחר, השחרתי את החלקים שאינם רלוונטיים:

לכבוד
פיקו לאון, יו"ר ועדת אכ"ע
איתן הנדל, יו"ר חבר השופטים

לוועדת הביקורת הגיעו לאחרונה שתי תלונות, האחת של ********* אודות פעולות והחלטות של וועדת אכ"ע, והשניה של יוסי גיא אודות פעולות והחלטות של הנהלת חבר השופטים. וועדת הביקורת רואה דמיון רב בין שתי התלונות.
מן החומר ששלחה אלינו ********** עולה כי וועדת אכ"ע דנה בתלונתה של *************** בלי שתקבל תגובה או תברר את העובדות עם *********** וקיבלה החלטה להטיל עונש על *****.  מן החומר ששלח אלינו יוסי גיא עולה כי הנהלת חבר השופטים התכנסה לדון בעניינו של יוסי (מבלי שהיתה בפניה כל תלונה, אלא על דעת עצמה ומבלי שתקבל תגובה או תברר את העובדות עם יוסי עצמו) וקיבלה החלטה להטיל עליו עונש.

וועדת הביקורת אינה מתייחסת כלל לטענות העובדתיות העולות משתי הפרשיות, אלא לנושא העקרוני, בעינינו, של חריגה בוטה מסמכות. לא ביקשנו תגובות מוועדת אכ"ע או מהנהלת חבר השופטים הואיל והחומר שהועבר אלינו מדבר בעד עצמו ואינו זקוק להבהרות כלשהן.

תפקידיה וסמכויותיה של וועדת אכ"ע מפורטים היטב בסע' 4 בנוהל אכ"ע. תפקידיה וסמכויותיה של הנהלת חבר השופטים מפורטים היטב פרק שני, סע' 3 לנוהל שופטים. בהתאם לנהלי הוועדות, אין לוועדת אכ"ע או להנהלת חבר השופטים סמכויות לדון בתלונות כלשהן בכלל, בתלונות שמעלים חברי הגופים הללו בעצמם בפרט, ובוודאי שלא קיימת סמכות להטיל עונשים כלשהם. מדובר בשני גופים כלבניים מקצועיים ולא בגופים שיפוטיים. נזכיר: בית הדין הוא המוסד השיפוטי היחיד של ההי"ל, הוא ולא אחר. כל נסיון לדון בתלונות ולהטיל עונשים שלא על ידי בית הדין הוא ניסיון חסר סמכות שנעשה תוך חריגה מהוראות תקנוני העמותה, ומובן כי במקרים כאלה ההליך עצמו בטל מעיקרו והעונשים שהוטלו חסרי כל תוקף.

וועדת הביקורת קוראת לוועדת אכ"ע להנהלת חבר השופטים ולכל הגופים הפועלים במסגרת ההי"ל להתרכז בפעילות הכלבנית ולחדול מעיסוק במחלוקות אישיות. 

המכתב הזה נשלח ב - 20 בפברואר. אם עד לאותו התאריך היתה הנהלת חבר השופטים ליהנות מהספק שטעתה, מאותו היום לטענות "לא ידענו", "טעינו", "לא הבנו נכון את התקנון" אין יותר שום מקום. מכאן, כמו שאמרה הרופאה - אם לא תעשו כלום אתם בחזקת מתאבדים.

הרגע המכונן הזה הוא הנקודה שבה, לדעתי, מתגלה הסיפור האמיתי. זה הרגע שבו הנהלת חבר השופטים היתה יכולה לעצור, לחשוב דקה ולומר לעצמה "טעינו. נבטל את ההחלטה שקיבלנו ונטפל בזה בדרך אחרת" אבל חשפה את מניעיה האמיתיים ובחרה לעשות אחרת. היא בחרה למשוך את הזמן כמה שאפשר בידיעה שאת הזמן אי אפשר יהיה להחזיר. העונש שהוטל על ידם בניגוד לתקנון היה לשנה. הויכוח עליו יקח זמן דומה, וגם אם בסוף יהיה ברור לכולם שההחלטה אינה חוקית – בפועל יוסי יספוג את העונש ואי אפשר יהיה לתקן את הנזק שייגרם לו. איש לא מצא עדיין את הפטנט לסובב את מחוגי הזמן אחורה. 

אף אחת משתי הוועדות, וועדת אכ"ע והנהלת חבר השופטים לא טרחה לענות לוועדת הביקורת. התעלמות מצידן (בניגוד להתעלמות של יוסי) נחשבת בעיניהן, כנראה, לנורמה מקובלת. ועדת אכ"ע ממשיכה לנהל מלחמה כדי להוכיח שהיא צודקת.

(בשביל להכניס נימה חצי מצחיקה בסיטואציה המביכה הזו אני ממליץ לקרוא את הפיסקה הבאה בקולו הדרמטי של חיים הכט מ"יצאת צדיק"):

הנהלת חבר השופטים, זו שטענה בהתחלה שיוסי הכתים את שמו של כל ציבור השופטים ועל כך מגיע לו עונש, ואחר כך החליטה להעניש אותו על משהו אחר לגמרי – על כך שלא ענה למכתבה הראשון, לא טרחה בעצמה לענות לוועדת הביקורת. הפוסל, במומו הוא פוסל. 

יוסי שלח להנהלת חבר השופטים מכתב ובו התריע שייאלץ לפנות לבית הדין. הנהלת חבר השופטים לא נענתה לו. הוא כתב מכתב שני ואחרי שגם זה לא הזיז את הנהלת חבר השופטים מעמדתה והוא שוב לא זכה למענה ("ועל עך לא נוכל לעבור לסדר היום"...) שילם בלית ברירה מכיסו הדל אגרה של אלפי שקלים והגיש עתירה לבית הדין. 

חבר השופטים ענה לעתירה ובאותה הזדמנות הגיש נגד יוסי עתירה משלו. סיפור הפשע הנורא התגלגל: במשך חודשים התנהל פינג פונג משפטי מיותר לחלוטין שסופו היה ידוע מראש, הדיון כולו הוסט לנושאים אחרים ובסופו של דבר, באוקטובר 2022 , ארבעה חודשים לפני שתמה תקופת העונש הלא חוקית הודיעו נציגיה לבית הדין שהם מודים ב"טעות". ההחלטה שלהם התקבלה בניגוד לנוהל והם חוזרים בהם ממנה. יוסי התנצל, והצדדים הסכימו "ל סגור עניין".

אני מקווה שהבנתם שיוסי גיא (שאינו נמנה עם חברי) עם כל הכבוד לו, הוא לא הנושא ברשומה הזו. וגם לא הנסיעה שלו לחו"ל, ולא אף אחת מהטענות שעלו לאורך הדרך. הנושא האמיתי והכואב היא הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים בעלי תפקידים בעמותה, במקרה של יוסי היו אלו אנשי הנהלת חבר השופטים של ההי"ל , לקבל החלטה בניגוד לנוהל של עצמם בלי למצמץ. כל כך בקלות הם יכולים להעניש - בלי שיש להם שום סמכות להעניש אף אחד - שופט ותיק על "עבירה" שלא קשורה לשיפוט או לכלבנות בידיעה ברורה שאין בכל הסיפור הזה שום דבר שיכול לקדם את הכלבנות, את ההתאחדות או את ציבור השופטים. אני לא יכול להבין את הסיפור הזה אלא בצורה אחת, כחיסול חשבונות אישיים ופגיעה אישית מתוך כוונה לפגוע. ככה זה במחוזותינו: כשאתה יושב על כיסא גבוה לפעמים נדמה לך שאין שום בעיה לפגו ע בפרנסה של האחר ובחיים הפרטיים שלו. אני עושה כי אני יכול, ואל תפריע ו לי כי זה אני. 

ואם יש משהו, בכל זאת, שיכול להטיל כתם על ציבור השופטים זה בדיוק הדבר. את הפגיעה האישית והמיותרת הזו לא עשה שופט מתוך שיקול דעת מוטעה. את זה עשתה בידיעה ומתוך כוונה הנהלת חבר השופטים שמאגדת ומייצגת את כל שופטי הכלבים בישראל. ואם ככה נוהגת ההנהלה ואיש לא מוחה בידה, כך נראים כולם. אז הנה, אני מוחה. 

העולם לא מושלם, כולנו טועים. יוסי טעה, הנהלת חבר השופטים טעתה. אבל מהרגע שהתגלתה הטעות – המשך הרדיפה אחרי יוסי הפך בעיני לא יותר מניצול ציני וכוחני של מעמד ותפקיד לרדיפה אישית וחיסול חשבונות. ומזה אסור לנו להתעלם. היום זה יוסי, מחר זה מישהו אחר ובסופו של יום המפסידה הגדולה היא ההתאחדות הישראלית לכלבנות.

אני "רואה זאת בחומרה רבה" ולא מוכן "לעבור על זה לסדר היום", כמו שכתבו חברי ההנהלה ליוסי. אני לא מטיל עונשים כי אין לי שום סמכות לזה וגם לא חשק או צורך, אבל לכתוב את דעתי ולפרסם אותה ברבים על מנת למנוע, אולי, את הפעם הבאה מותר לי ואני חושב שזו חובתי, כאדם וכשופט כלבים. אז הנה, שיתפתי.

יש היום לצערנו כל כך הרבה דברים רעים בעולם הכלבני שאסור לעבור עליהם לסדר היום: מטחנות גורים, סוחרי כלבים, גידול מכלבים עם בעיות רפואיות גנטיות, אלימות בארועים כלבניים, בעלי תפקידים שמכהנים עשרות שנים ותוקעים את כל המערכת, בעלי כלבים שמזניחים את הכלבים שלהם והתעללות בכלבים, השם ישמור. ואיפה נמצאת השיירה? הכלבים נובחים והשיירה עוברת. עוברת לסדר היום.

ראוי בעיני לסיים את הרשומה הזו במחזרה על השפט שכתבה וועדת הביקורת: אנחנו קוראים לכל הגופים הפועלים במסגרת ההי"ל להתרכז בפעילות הכלבנית ולחדול מעיסוק במחלוקות אישיות.

כי זו גבירותי ורבותי לא כלבנות, זה גנון. די כבר, תתקדמו.

והואיל והגמל לא רואה אף פעם את הדבשת של עצמו הנה חידה לסיום: מרגע פרסום הרשומה, האם ותוך כמה זמן תוציא לי הנהלת חבר השופטים מכתב ותכתוב לי שהרשומה פוגעת בכבודם, ופגיעה בכבודה (של הנהלת חבר השופטים) כמוה כהטלת כתם על כל שופטי הכלבים, שאליהם נושאים עיניים מכל עבר?...