אנחנו והם, המודל הקוריאני

בית הספר לכלבי נחיה בקוריאה הוקם בשנות השמונים המאוחרות, והתקבל לפדרציה העולמית של בתי ספר לכלבי נחיה ב-1991. זה בית הספר היחיד בעולם שממומן כולו בידי גוף פרטי אחד, חברת סמסונג. למה אני מספר על זה? או, טוב ששאלתם. צ'מעו סיפור: לי קון הי, יו"ר הנהלת סמסונג (והבעלים שלה...) למד ביפן בשנות החמישים. שם, במהלך לימודיו, התאהב בכלבים. שנים אחר כך סיפר שבמהלך לימודיו נחשף לעולם הכלבים והבין שקשר אישי, לב ללב בין אדם וכלב אינו דמיוני אלא אפשרי. כשחזר הביתה לקוריאה גילה שרוב האנשים העדיפו לא להיות איתו בקשר, בשל היחסים המאוד קשים בין קוריאה ויפן באותה עת. "תקופה ארוכה הכלבים היו מקור לנחמה בחיי, חברי היחידים, ולכן רציתי לעודד יותר ויותר אנשים להחזיק בכלב" אמר בראיון שנעשה איתו אחרי שנים. הכלבים בקוריאה באותו הזמן נחשבו כחיית מאכל ולא יותר. קון הי החליט לשנות את המצב, ואחת הדרכים בהן פעל היה להקים בית ספר לכלבי נחיה, שהפך מהר מאוד למרכז כלבני עצום שמכשיר כלבי עזר שונים. קון הי היה גם האדם שדחף להכרה בינלאומית בגזע הקוריאני הלאומי, הג'ינדו, כלב ציד מק...